ההתבגרות היא ממני והלאה
המסע ארוך ומעייף
המון דרדרים וקוצים של אמפתיה
המציאות רק מכה וכואבת
מכשילה ומפילה ובסוף אני קמה
למבט האמת החודרת
היהירות כה קרובה לאדם
ולי היא זרה ומתנשאת
מתגרה בי לזוז ולנוע הלאה
אל דרך חיי הבוגר
דמעת הילדות מתגלגלת למטה
נעלמת באש הרצינות
השמיים גדולים וירוקים מלמעלה
אני כאן שוקעת בתוך הסביב
האוויר כה כבד הפרחים פה קוראים לי
רק לשהות ולבהות ולחייך
ולפתע מכוניות, בני אדם והמון רעש
את הבועה התמימה מפוצץ
המעבר מקולקל, מקלקל ודומע
הדמעות זולגות, קטנות וגדולות
התחושה היא לבד, הגדלות היא בפחד
שהילדות תישכח, תתנדף
כמו דמעה אחרונה של ילדות ללא רעד
שהניצוץ ישכך, יעלם.
תודה ליוני רכטר על ההשראה |
