[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לי טיקל
/ 20.8.2005

אחרי שבועות, חודשים, היום הגדול הגיע ישבנו בבית מתוחים.
קולות הג'יפים לא איחרו לבוא ואחריהם הצעדים והדפיקה בדלת.
לקחתי נשימה עמוקה וקמתי לפתוח את הדלת, מולי עמד חייל, אותו
חייל שכל כך הרבה זמן ציפינו בפחד וכעס שיבוא, הוא נראה לי
פתאום מאיים עם כל הקסדה, האפוד והרובה, אולי בגלל זה כל כך
התפלאתי שהוא פנה אליי בנימוס וביקש שאקח את משפחתי וחפצי
ואעלה לאוטובוס. הוא נשמע כאילו למד את השורות בעל פה והתאמן
עליהן. אני לא זז מפה פה הבית שלי, אמרתי בשקט, הפרצוץ שלו
נהיה רציני, הוא אמר שאם אני לא יוצא הוא יורה. צחקתי "נראה
אותך" הוא טען סובב וירה.

הוא שכב על הרצפה מלא בדם, אבל הוא מת אם חיוך על הפנים, לפחות
הוא לא השתתף בהתנתקות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Hello, people


גרפומן הסלוגנים
מפגין יכולת
כתיבה באנגלית


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/11/05 13:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לי טיקל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה