בכיתה ב' הייתה לי חברה ראשונה-אהבה ראשונה.
זו הייתה חברות תמימה כזו, בלי הרבה שטויות.
קראו לה רוני והיינו עושים הכל ביחד- היינו גם שכנים, כך שזה
היה מאוד נוח שאני אהיה אצלה הרבה והיא אצלי. היינו עושים
שיעורים ביחד, הולכים לגן הציבורי שהיה מתחת לבניין שלנו ביחד,
ומובן שאם מישהו רצה להרביץ לה או לדבר אליה לא יפה- מיד הייתי
יוצא להגנתה. ואז הגיע יואב הג'ינג'י שעלה מארה"ב עם ההורים
שלו, רוני מיד התאהבה ואני נשארתי לבד.
בכיתה ה' התאהבתי שוב, הפעם באפרת- ילדה בעלת שיער שחור,
עיניים ירוקות. אתם יודעים, בכיתה ה' כבר מתחיל כל הקטע הזה של
הבנים- נשיקות, חיבוקים וכאלה. אז יום אחד, באיזו מסיבת
יומולדת שיחקנו "7 דקות בגן עדן" וכמה מקרי- יצא לי להיות עם
אפרת. לא אפרט את נסיונותיי המבישים לעשות כל מיני דברים, כי
יצאתי בהשפלה נוראית- אבל אומר שבסוף ירדתי מהאהבה הזו- במיוחד
כשהיא התאהבה ביואב הג'ינג'י, שגדל להיות ילד יפה-תואר (כך
לפחות היא טענה בהתנצלות, תוך מבט גועלי בשיער החום והרגיל
שלי).
כיתה ז'- עליתי לחטיבה חדשה, שרוב הכיתה הקודמת לא הייתה בה.
הכרתי בנות הרבה יותר "שוות", ורובן דווקא הסכימו לצאת איתי.
לא אפרט את אותן פגישות- כי רובן נחלו כישלון מביש עד שנאלצתי
להודות בעובדה שאני חייב להסתפק במי שרוצה אותי ולא במי שאני
רוצה.
כך יצא שהייתי חבר של לימור, אחת רגילה במיוחד- שיער חום,
עינים שחורות, ממוצעת, לא חכמה במיוחד ולא מוכשרת במיוחד- במשך
כמה שנים טובות. בצבא ניתק הקשר וכבר חשבתי
שאולי...סופסוף...אבל לא, היא הייתה חייבת להתקשר אליי אחרי
השחרור של שנינו ולהזכיר לי כמה שנים טובות (?) היו לנו ביחד
עד שכבר הגעתי למסקנה שבגיל 25 עדיף להיות עם מישהו שאתה לא
אוהב מאשר עם מישהי אחרת בכל לילה (מה גם שהפגישות האלה-
ניחשתם- שוב נחלו כישלון מביש)...
אז יופי, התחתנו, והיום אני נשוי+שתי בנות+כלב, גר בבית קטן
באיזה קיבוץ בדרום הארץ.

לימור בטוחה שאני אוהב אותה והיא בטוחה שיש לה חיי נישואים
מאושרים. היא לא יודעת את הסיבה שבחרתי לקרוא לבנות שלנו רוני
ואפרת.