כולם ידעו שליליאן היא ילדת ירח. איך הם ידעו את זה, מי התחיל
את השמועה, או למה כולם חשבו שנכון הדבר, זאת אף אחד לא באמת
ידע. ליליאן הייתה ילדת ירח. היא באה ממקום שאף אחד מהתושבים
הבודדים שגרו בסביבה לא הכיר. לא היו חשובים לה עניינים של
שגרה, כמו כסף, או ידידים, וגם לא סכנות. כל מה שהיא רצתה זה
את הירח.
ליליאן הייתה ילדת ירח. כולם ידעו. הזמן שהיא הכי אהבה הוא
אמצע החודש, אז הייתה יוצאת מהבית באמצע הלילה, כשאף אחד לא
היה בחוץ, עומדת על המרפסת הגדולה ומסתכלת על הירח. היא הרגישה
בטוחה, ידעה שהירח שומר עליה, מסתכל ובודק כל צעד, הירח היה
חבר שלה.
היא הייתה עומדת על המרפסת, עוצמת את עיניה ומרגישה אותו מלטף
במגעו, בקרניו הכחלחלות, טהור וזך. היא הייתה מתיישבת והרוח
הקרירה של הירח הייתה עוברת לידה באוושה קלה, לוקחת איתה את
העננים.
ליליאן הייתה ילדת ירח. כולם ידעו. היא הייתה חיוורת מלילות
ירח מלא, מלמלה משפטים שאף אחד לא הצליח להבין את משמעותם,
התהלכה סהרורית, מחכה רק ללילות אמצע החודש.
ירח מלא. הלילה תהיה קרה. תמיד היה קר בלילות ירח. אבל היא לא
שתה ליבה לדבר, מרוכזת הייתה בירח, מבינה אותו, חשה את עוצמתו.
היא הייתה עומדת על המרפסת בריכוז, מרגישה לפתע רשמיות מסוימת
שצפה בחלל האוויר, מדמיינת לעצמה שהיא סמוראית - הסיפורים
שקראה עליהם הקסימו אותה - ומנסה להיות כמוהם.
בושידו, חיים בכל נשימה, היא זכרה. ניסתה להיות חלק מעוצמת
הטבע, חלק מהיופי שסבב אותה. ליליאן. ליליאן ילדת הירח. היא
הצליחה להבין את הירח. הייתה יושבת שם שעות, עד שהשחר עלה, ואז
נכנסת הביתה בהרגשה חגיגית, עוד ליל ירח מלא שהוביל אותה אל
מחוזות הדמיון היפים ביותר. ליליאן הייתה ילדה יפה, ילדת ירח.

הירח זורח חזק הלילה. ליליאן זורחת. היא לא חולת ירח, היא בסך
הכל ילדה. ילדת ירח.

ואני, אני רוצה להיות כמו ליליאן, ילדת הירח.