"...צחוק שטני, זיק מרושע בעיניים..." כן, אני יכול לזכור את
זה. זהו, השתלטתי על העולם, היה די קל, נשיא ארצות הברית קיבל
בתחת מהחיילים שלי לפני המצלמות מכל העולם. עכשיו אני עולה
לנאום הראשון שלי, מביט בכל האנשים ומזכיר להם כמה הם נחותים,
וכמה מהר אני יכול להשמיד אותם, לא לפני שאני נותן ליורגן,
ללארס, ולעוד כמה אנשים עם שמות נאצים שהם בחיל האונס המלכותי
שלי רשות לאנוס את האמא של אותו ברנש לפני העיניים שלו, מרושע,
אבל זה עובד.
פאם! מצלמות, פלאשים. "די, זה מרגיז אותי" ואני ממהר לסמן
ללארס וליורגן על כתב מעצבן במיוחד, עוד מעט חור התחת שלו עומד
לתפוח למימדים מפלצתיים.
חייכתי חיוך עצבני ועליתי על דוכן הנואמים, עכשיו היה רק 15
כתבים באולם שהיה עד לפני רגע מלא מפה לפה, תודה לאל, יורגן
ולארס מבינים עניין.
פתחתי ב "אזרחים יקרים" המסורתי ואיכשהו גלשתי על עונשים
מוגזמים על הליכה מהירה מדי ברחוב, פאק, אני באמת מרושע.
"...צחוק שטני, זיק מרושע בעיניים..." נזכרתי, הראיתי להם מה
זה. צחקתי אחרי שאחד הכתבים הזכיר לי את הלינץ' על ראש ממשלת
בריטניה. זיק מרושע בעיניים נוצר מהר מאוד, המשוואה פשוטה.
נעלם אחד. המשכתי ופרסתי מה אני חושב על צוענים, כושים,
יהודים, קתולים וערבים. הם כנראה לא אהבו לשמוע את זה, יורגן
ולארס וחבריהם דווקא אהבו יותר.
ואז קלטתי, שאין משמעות למה שאני עושה ושזה בעצם סתם משחק, עם
משוואה, פשוטה.
אבל אני אוהב את המשחק הזה, מאוד, השאר פחות.
אבל זה לא ממש משנה לי, נכון?