לא הייתי בובה ממוכנת
ולא הייתי גרה בעיר תל אביב

ובטח שלא
הייתי נותנת
ליונה וולך
לקבוע לי את החיים
לפלות לי כינים
מתוך השירים

לא הייתי הופכת
את האהבה
לשדה מוקשים
ואת השירה
למדינה של מטורפים

שהציבור מגיע
אליה כמו אל מוזיאון
שפתוח חינם
רק ביום ראשון

ולא הייתי מלאימה את
הכריכה הקשה
בצבע אדום

ולא הייתי הופכת
את השכול
לסימני פיסוק כתומים של מע''צ
על כבישי המילים בכל מקום

ועם כל זה
עכשיו שהמוות
ינופף אותך כמו דגל
ולשירים שלך יהיה את אותו
הד ממלכתי
ברמקולים
בקול של חיילת
דרמטי עם נופת צופים

כשראיתי במבזק
כשאת מתה
בדירה שלך בתל אביב
הפך ליבי לכמה רגעים
למחנה פליטים.

21.8.05
עין כרם