כמו כל סיפור אהבה
גם זה התחיל בטעם מתוק
מתוק של גלידה, מתוק של שוקולד
שנתת לה והיא לך
מלווים בנשיקה
מתוקה גם היא.
מתוקות כמו סוכר ודבש
היו מילות האהבה שפיזרתם באוויר
מלוחות כמו הים
היו הדמעות שנקוו לך לשפתיים
כשגילית את האמת.
לפעמים הכרית היא החברה הכי טובה
היא סופגת את כל הדמעות
ולא מתלוננת שמלוח לה.
ואז תחושת המרירות המוכרת
כשראית אותם יחד
ונזכרת בשוקולד מריר
כמו זה שהיא הביאה לך בהתחלה
וחשבת,
אולי גם הוא מריר
רק בגלל
שהוא יודע ששוקולד חלב אוהבים יותר?
ולמרות שאת המתוק ניסית לטשטש
הטעם עדיין על קצה הלשון
ואתה עדיין מתגעגע בסתר, בשקט, שלא ידעו
אולי תספר רק לכרית
אחרי הכל היא החברה הכי טובה שלך...
ובסוף כמובן - הטעם החמוץ
או יותר נכון תחושת ההחמצה.
עדיין תדמיין אתכם יחד
ותחשוב מה יכול היה להיות
וכמה טוב היית עושה לה
ולא מצפה לשום דבר חזרה
אולי רק לקצפת ודובדבנים
לפעמים.
והלב שלך ישרוף
כאילו מרחו עליו פלפל חריף
אבל חריף זה בכלל לא טעם
זאת כוויה.
וזה הכי כואב.