בשעת צהרים חמה ומשמימה אחרי הלחץ של הבוקר ולפני העומס של
הערב, נכנס זוג למסעדה. אך הוא לא תר במבטו אחרי שולחן כמו כל
הנכנסים אלא פנה ישר אל הבר שם עמד הבוס עם כמה מלצריות
מחייכות חיוך עייף.
"שלום, באנו להזמין אתכם למסיבה שלנו", אמר הגבר נחרצות כאילו
כולם יודעים על מה הוא מדבר.
"המסיבה ש..." ניסה הבוס לגשש.
"המסיבה שאנו עורכים לכבודנו, לכבוד הנישואין שלנו. בזכותכם
החלטנו שלא להתגרש."
המלצריות החליפו מבטים, מנסות לנחש מי מהעובדים הוא גם יועץ
זוגיות בסתר.
"ובכן", האשה כנראה החליטה לגאול את כולם מהבלבול, "בעלי ואני
כבר נשואים קרוב לשלושים שנה. הילדים כבר מזמן גדלו ועזבו את
הבית והאהבה שלנו... טוב, זה כבר לא מה שהיה פעם. זה לא שאנחנו
רבים, להיפך, אנחנו כבר כל כך מכירים זה את זו שאנו יודעים
להמנע ממריבות טפשיות."
"למעשה", התערב הגבר, "זאת בדיוק היתה הבעיה".
"כן. כל כך אנו מכירים זה את זו שכבר לא היינו צריכים לדבר,
לבד ידענו מה השני רוצה או צריך."
"אני הייתי מגיע הביתה מהעבודה וארוחת הצהרים שחיכתה לי היתה
בדיוק המנה שרציתי. יום אחד בדרכי חזרה הביתה הזמנתי בספוטניות
פיצה, אך על שולחן האוכל, תארו לכן, כבר חיכתה לי פיצה עם אותן
תוספות בדיוק."
"או אני התעוררתי לילה אחד באמצע הלילה וליד המיטה חיכתה לי
כוס עם פתק: "ידעתי שתתעוררי".
"לא היה טעם לדבר על העבודה או על פוליטיקה ואפילו לא על מזג
האויר, כבר ידענו מראש מה השני יגיד."
"יום אחד הגענו הביתה בערב ובלי לומר דבר ידענו ששנינו רוצים
להתגרש. כבר נהיה לנו קצת רועש כל השתיקה הזאת. לאחר כמה ימים
יצאנו לאכול משהו כאן אצלכם. מלצרית חביבה המליצה לנו על פסטה
- מנת היום. בעלי, כמובן בלי צורך להתיעץ איתי, הזמין לשנינו
אבל..."
"אבל לא ייאמן!" התפרץ הבעל הנרגש, "פתאום היא אומרת לי שהיא
לא אוהבת פסטה! שלושים שנה אנחנו נשואים ורק עכשיו אני מגלה
שאשתי לא אוהבת פסטה!"
"משהו קרה לנו באותו רגע. הבטנו זה בזו, זה היה כמו אהבה ממבט
ראשון! הרגשנו שעוד צפויות לנו הפתעות בחיים והנה אנחנו עושים
מסיבה לכבוד נישואינו שבעינם עומדים."
"מזל טוב, מזל טוב", מלמלו המלצריות.
"נשמח לבוא וגם נכין לכם את הכיבוד", הכריז הבוס.
"יופי", שמח הבעל, "אז תביאו הרבה פסטה, בגלל הפסטה הכל קרה."
"אבל אני לא אוהבת פסטה!" התעקשה האשה.
"תביא, תביא", אמר האיש, "ככה נוכל אפילו לריב."