הזמן הוא האחד בספטמבר, היום שבו תלמידי ישראל אמורים להתכנס
בבתי הספר ליום הראשון של הלימודים. המקום הוא אתר הקרוילות
החדש בנגב, שנבנה למגורשי גוף קטיף. אנחנו חבורה של שלושה בנים
ובת אחת, בני 22 מהישוב תפוח שבשומרון, אנשים שאליהם מתכוונים
כשאומרים ימין קיצוני, ואנחנו מרגישים נורא.
החודש האחרון היה הסוער בחיינו ולאחר ההסתננות, חסימת הכבישים,
החומצות, ההתבצרות, הכמעט שימוש בנשק נגד חיילים, הכמעט ירי
נגד פלשתינאים ולבסוף - הגירוש, אנחנו מרגישים נסערים, מבוזים
ובעיקר כועסים על הבני זונות שיושבים בממשלה. לכאן באנו כדי
להראות תמיכה ובעיקר להראות שמפעל ההתנחלויות עוד חי וקיים.

אנחנו עולים לדיונה שהפכה למקום המפגש העיקרי שלנו בשבוע
האחרון, כדי קצת לסכם וקצת להחליט על נקיטת הצעדים הבאים במאבק
נגד הממשלה. אנחנו מדברים על צעדה לכנסת, הקמת עיר אוהלים, וגם
על הדבר שכולנו נמנענו מלדבר עליו, רצח ראש הממשלה. אחרי ויכוח
סוער והצבעה דמוקרטית שבה ימית ועותניאל הצביעו בעד ואיתמר
ואפרים נגד, החלטנו לדחות את ההחלטה.
בעוד שאנחנו מתחילים לחזור לאוהל שלנו מגיח לידנו בחור גבוה עם
שיער ארוך ושחור, עיניים ענקיות בצבע ירוק וחולצת פולו ורודה
של קסטרו מן. הוא מציג את עצמו כקדוש ברוך הוא ומזמין אותנו
לשבת. אנחנו מסתכלים עליו בעיניים פעורות ופה פתוח ואז מסתכלים
אחד על השני, אפרים צועק לו שיפסיק לבזות את שם ה', ושיחזור
לתל אביב. הצעיר שלא נראה מופתע מכך שאנחנו לא מאמינים לו מראה
לנו את החזה שלו שעליו מקועקעות כל עשרת הדברות. אפרים ממשיך
לצעוק עליו. לאחר שהצעיר התעטש וחלקיקים של ליחה בצבע כחול
זוהר ניתזו לכל עבר החלטנו לשבת. הוא הוציא גזיה ופינג'ן מהתיק
והכין לנו קפה תורכי חזק ומתוק. הצעיר אמר שהוא הקדוש ברוך הוא
ושהוא החליט להתגלות אלינו בתור צעיר תל אביבי סתם בשביל הקטע.
הוא התחיל לבלבל לנו במוח על כך שגאולת העם חשובה הרבה יותר
מגאולת האדמה. הוא דיבר על מוסר, על צדק ושלום. הוא הזכיר את
המשפטים "צדק, צדק תרדוף" (ואמר גם שאהב את הגרסה של מאיר
אריאל), ו"עושה שלום במרומיו". הוא אמר גם שחלק מהמעשים שעשינו
בחודש האחרון לא מקובלים עליו והוא שוקל להעיף אותנו מהיהדות.
את כל הדברים הוא אמר לנו בקול רגוע ושליו. אחרי שהפסיק לדבר
ואנחנו גמרנו לשתות את הקפה, שדרך אגב היה חבל על הזמן, ירדנו
מהדיונה. היינו המומים ומבולבלים, לא ידענו מה לעשות עם
עצמנו.

חודשיים לאחר מכן הכל היה שונה. אפרים הצטרף לארגון "אנרכיסטים
נגד הגדר" ובילה את רוב זמנו בהפגנות נגד הגדר. אנחנו השלושה
שנשארנו, היינו עדיין נחושים להתנקש בראש הממשלה אבל כבר
איבדנו אמונים באלוהי ישראל.
באותו יום ימית חזרה למערה שלנו בגליל והראתה לנו בגאווה את
הכותרת הראשית בעיתון מעריב - "ידיעות הגיעו לשב"כ בדבר
מתנחלים צעירים שהסבו את דתם לבודהיזם ומתכוונים להתנקש בראש
הממשלה". זאת הייתה הפעם הראשונה שהופענו בעיתון.