לילה. תחילת יומו של ה-21 לחודש אוגוסט שנת 2005.
חוגגת יום הולדת 21.
סמלי משהו, אבל יודעת שזה חד פעמי.
השעה שלוש וחצי לפנות בוקר ואינני מסוגלת להירדם.
המון מחשבות רצות לי בראש: על היום שעתיד לבוא בעוד כמה שעות,
על חודש אוקטובר, על הרבה אחרי זה וזה נפסק באיזו נקודה שם.

חבר טוב אמר לי פעם שהוא לא רואה אותי מתבגרת.
הוא רואה אותי נשארת אותה אני לנצח - יושבת בבארים, מורידה
שלישים וחצאי בירות, חוגגת עד כלות. ילדה נערה. לא רואה אותי
מתחתנת ולא רואה אותי על אחת כמה וכמה אמא. סתם שיחה הזויה של
לילה בפאב.
ילדה נצחית.
ילדה מסתורית.
שומרת את הדברים העסיסיים והחשובים באמת לעצמי. לתוך תוכי.
קנאית לפרטיות שלי וקנאית להווייתי.
לא מוכנה לשתף.
לא מוכנה לחשוף עצמי לעולם.
לעתים אני חושבת לעצמי שאילולא הייתי עוטה על עצמי את
המיסתורין הזה - ממזמן היה יכול להיות שותף לעולם הקט שלי.
אבל אני לא מוכנה לשתף. אני קנאית לפרטיות שלי. אני מיסתורית.
קוראת לעצמי במיני פסבדונים, עוטה כל מיני מסיכות שונות
ומשונות בכדי לא לחשוף את עצמי ברבים.
אולי יפחדו, אולי יירתעו, אולי יברחו.
ועדיין - אני לבדי.
מסתורית.

ועדיין רצות לי המחשבות בראש.
על מחר, על עוד חודש וחצי, על עוד שנה...
ובינתיים, הזדקנתי מנטלית בעוד שנה.