רואה את יופיו מרחוק,
מתקרב, ריח מתקתק,
מסתכל מקרוב,
רוצה לקטוף

אבל מרגיש את הפחד,
לקחת את פרחיו,
והוא ישאר לבד,
אבל התשוקה חזקה

נוגע בקוציו,
מריח את ריחו,
כצבע של שושנה לבנה,
צבועים עלי כותרתו,
חותך,פוצע,קוטף,
כל כאב אותי סוחף,
אך הצלקת שנשארה,
הפכה את שיח הורדים הצחורים,
לשיח קוצני של ורדים שחורים

שוב הכל מושך,
שוב אותו הרגש,
אותי בלב נושך,
יופיו השמימי

וגם שטני,
ורד שחור,
אינו יכול לחזור,
ואני...

נחתך מקוציו,
מריח את ריחיו,
כצבע של החלל הריק,
שחור מכלום,
בלי אהבה כמקור אור,
בלי תשוקה מחממת,
רק שחור מכאב,
ורדים שחורים,
של כאבים שלא עוברים,
ורדים שחורים,
של שיח החיים.