[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביב העמים
/
יריבות

"מתמודד מספר 2, אותה שאלה", הדהד קולה הצלול מהמיקרופון.

מתמודד מספר 2? רגע, זה אני? כן, אני חושב שזה אני... אהה, היא
רוצה שאני אענה על שאלה? איזו שאלה? מה היא שאלה את הראשון
בכלל? כהרגלי בשאלות קשות ומכשילות, נקטתי בשיטה הייחודית שלי
להתמודד איתן: להתחיל להזיע, להילחץ, לגמגם, ובסך הכל לעשות
צחוק מעצמי בפני כמה שיותר אנשים.

כשהתמהמהתי לענות על השאלה, גל לחשושים וגיחוכים עבר בקהל,
שברובו הורכב מזאטוטים בשנות העשרה לחייהם. מה בכלל הם מבינים?
חבורה של בתולים מחוצ'קנים.

"מתמודד מספר 2? שאלתי אותך שאלה", היא שבה והלחיצה אותי.
"אהה... אמממ..." מלמלתי בייאוש לעברה. "מטומטם", חשבתי לעצמי,
"לא יכולת להגיד משהו יותר מעודן מגניחות מפגרות?"

התמזל מזלי שהתארחתי אצל מנחה גס רוח וחסר-סבלנות במיוחד, שקטע
אותי באמצע. לא שהיה לי יותר מדי לומר בכל מקרה.

"כן, ובכן, אחרי התשובה עוצרת הנשימה הזו מצד מתמודד מספר 2,
אנו עוברים להפסקת פרסומות קצרה, ואחריה החלק הסופי והמעניין
ביותר בתכניתנו: במי תבחר עלמת החן?"
מוזיקת-שעשועונים מעיקה, מוקלטת מראש, בקעה מעל ראשי, ולאחר
שניות מספר נמחק חיוכו המאולץ של המנחה והתחלף במבט עצבני
ולחוץ. אכן, כל הסימנים הצביעו על העובדה שאנחנו כבר לא
בשידור.
העפתי מבט לימיני, אל המתמודד האחר.
"היי", הוא פלט לעברי, תוך כדי שהוא תופס אותי לחלוטין לא מוכן
לשיחה.
"אני אוהד, נעים להכיר. איך קוראים לך?"
"אני? אמממ, אני... אני אביב... נעים מאוד". הושטתי את כף ידי
המיוזעת, הלבנה כסיד, לעברו, ובמהרה היא טבעה בתוך כף ידו
הענקית והחזקה.
בכלל לא הספקתי להחליף איתו מילה במשך כל הזמן שאני מכיר אותו,
כלומר 35 הדקות האחרונות, אבל מהרושם הראשוני שהוא יצר, הוא
נראה טוב ממני בכל פרמטר, וכאילו כדי לחסל את סיכויי לחלוטין,
אפילו לא הוסתרנו מפני הבחורה שעל לבה התמודדנו, כך שהיא יכלה
לראות אותנו. בחלק הזה אני מוצא לנכון לציין את העובדה שאילו
היינו כלי תחבורה, אוהד היה ב.מ.וו חדישה, ואני הייתי... ובכן,
לא הייתי יותר מעגלה רתומה לחמור, זה בטוח.
"אז... מה אתה עושה בחיים?" הוא שאל במבט מבוהל קמעה, כנראה
עקב העובדה שבהיתי בו מבלי משים.
"אה, אני, אהה... אני סטודנט". שיקרתי.
"באמת? גם אני סטודנט! אני לומד טיפול בילדים עם צרכים
מיוחדים, זו השנה השנייה שלי."
"ואו, כל הכבוד לך. זה מרשים".
באמת שהתרשמתי.
"ויש לך עבודה?" הבעתי עניין מזויף בדבריו.
"כן, בחודשים האחרונים אני עובד כמלצר במסעדה בצפון העיר".
"כן? באיזו מסעדה? אולי כשאני אזכה בבחורה אני אקח אותה לשם.
אני אשאיר לך טיפ שמן, אני מבטיח." התבדחתי. הוא גיחך, אבל
בתוכי נקרעתי. ידעתי שאני משלה את עצמי. לפחות הייתי מסוגל
לצחוק על הנושא.
"לא נראה לי שתיקח אותה לשם. זו 'הצדפה הורודה'. בטח שמעת
עליה".
הפה שלי נפער למימדים כאלה, שאפשר היה להחנות בתוכו סמיטריילר.
הצדפה הורודה הייתה הגיי-בר הגדול והמפורסם ביותר בכל האיזור.
הסימנים האופייניים למבוכה צצו אצלי שוב.
"מה, מה... אוקיי, אבל... רגע, אתה... אתה יודע, נו...
אתה...?" גמגמתי בקושי.
"הומו. כן, אני הומוסקסואל. ידעתי את זה מאז שהייתי נער
צעיר... אני גר עם חבר לחיים בשלושת החודשים האחרונים."
נעצתי בו מבט המום.
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה לא הומו?" הוא שאל אותי בחוצפה.
אני? הומופוב ותיק שכמותי?
"מה פתאום, ממש לא!" התגוננתי.
"חה!" הוא צחק. "זה בסדר, אתה יכול להגיד לי את האמת. גם אני
מהקהילה. בסך הכל, כל הגברים שבאים לתכניות כאלה הם
הומוסקסואלים. אף אחד לא מספיק נואש בשביל ממש לנסות למצוא ככה
בחורה, שבטח גם ככה לא בליגה שלו. אני לא יודע מה איתך, אבל
אני עושה את זה רק בשביל הריגוש".

אף אחד לא מספיק נואש, הוא אומר? מסתבר שעוד נותרו מיואשים
כאלה ואחרים בעולם, כמוני למשל, שבתמימותם קיוו למצוא אהבה.

"לא לא, אני באמת לא הומוסקסואל. אני סטרייט לגמרי", הבהרתי
לו. חשוב שיהיה לו ברור. שלא ינסה שום דבר.
"רגע, אז אם אתה לא בקטע של בנות", תהיתי, "מה תעשה אם היא
תבחר בך?"
'אם'. שוב השליתי את עצמי. זו לא שאלה של 'אם', זו שאלה של
'מתי'.
"אני מניח שאני אצא איתה, אבל לא יותר מזה. סתם בילוי משותף.
אני מקווה שהיא לא תתאכזב או משהו".
לפני שהספקתי להגיב, מוזיקת השעשועונים המציקה חזרה. מנחה
התכנית נורה ככדור תותח מאחורי הקלעים, כששוב חיוך צחור מרוח
על פניו בדביליות.
"שלום וברוך שובכם לתכניתנו! הגעתם בדיוק בזמן לקטע המותח
ביותר - אשר בו ייקבע מי מבין שני פרי-ההרבעה הללו יזכה בדייט
לוהט עם סתוונית המקסימה שלנו!"
מותח? כן, בטח. המילה האחרונה שהייתי משתמש בה לתיאור המצב היא
'מותח'.
הקהל השתולל, כולם קמו ממקומותיהם וצרחו לעבר הבחורה, כאילו
מעודדים אותה לעשות את הבחירה המובנת מאליה: "1! 1! תבחרי
במתמודד מספר 1!"
הרגשתי כאילו מתבצע בי לינץ' טלוויזיוני בשידור חי.
היא הרימה את הלחצן בידה, וחרצה את גורל אחד מאיתנו בלחיצת
כפתור. הקרקע מתחת לרגליו של אוהד נפערה, והוא נשמט אל תוך בור
עמוק, צורח בבהלה.

הלם מוחלט. זוהי התחושה שרווחה בקרב כולם.
בקרבי, בקרב המנחה, בקרב הקהל, ושלא לדבר על אוהד המסכן.

אורות הפנסים באולפן הופנו כולם אליי, והרגשתי כמו חיה במצוד.
צעדתי לכיוון הבור שדרכו אוהד נפרד מ-15 דקות התהילה שלו,
והסתכלתי למטה: בעומק של כמה מטרים, הוא שכב, המום, על מיטה
רכה שהונחה שם, כנראה כדי לבלום את הנפילה.
סתוונית פסעה לאיטה ממקום מושבה לכיווני, ובכל צעד הגבירה את
מהירותה, עד שהפכה לריצה קלילה של ממש.
הוצפתי באושר אין קץ: היא בחרה בי! בי, בלא יוצלח! היא העדיפה
אותי על פני מר
אני-מוצלח-יפה-עשיר-חתיך-נאה-חכם-מקסים-שרמנטי!
נעתי לקראתה בזרועות פתוחות, מוכן לקלוט אותה אל חיקי בנשיקה
סוערת ורטובה.
לפתע, היא נעצרה.
"סליחה, מה אתה חושב שאתה עושה? אתה לא רואה שאתה עומד לי
בדרך?" היא אמרה בטון מתנשא, ודחפה אותי הצידה בגסות.
לפני שהספקתי להבין את פשר הדחייה הפתאומית, היא רצה וצללה אל
תוך הבור, נוחתת היישר על המיטה.

זעקותיו של אוהד נשמעו בכל האולפן: "היי, מה את עושה פה? לא
בחרת במספר 2? רגע, מה... מה את עושה? לא לא, את לא מבינה, אני
לא כזה. לא באמת, אני לא בקטע של בנות. די, תפסיקי, מה את...
לא, לא! תורידי את האזיקים האלה. די, זה לא מצחיק! לא, לא,
לא!!!"

חייכתי לעצמי בסיפוק. הצדק נעשה, ואני הולך לבלות עוד ערב
נטול-מטרה במועדון החשפנות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Slogan = ססמה,
אמרת כנף

ככה לפחות
המילון אומר,
אבל אף פעם לא
נתקלתי בסלוגן
שאכן היה ססמה,
או אמרת כנף.

רגע, עכשיו
כשהארתי את
עיניהם של מאשרי
הסלוגנים, זה
אומר שלא יאשרו
לי את זה?

שיט.


לזאטוטה
פסיכודלית יש פה
גדול


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/11/05 11:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב העמים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה