הוא מסתכל עליה מזווית העין, כדי שלא תשים לב.
כבר שעה שהוא יושב שם, מסתכל עליה משחקת בשיער השחור הזה שלה
ומדברת בקול עליז לתוך הפלאפון עם כל מיני ידידים עלומי שם.
היא נורא יפה, עיניים גדולות ונוצצות מקובעות בפנים חלקות ופה
מחויך שלא מפסיק לדבר לרגע.
יש לו הרבה זמן, אז הוא בוחן אותה.
את אוזן שמאל מעטרים לפחות שבעה עגילים, הוא ספר, ובאוזן ימין
שלושה.
הוא מחייך לעצמו, המופרעת החמודה שלו.
היא לובשת איזה מכנסיים שחורות דהויות וחולצה עם מחשוף דיי
גדול, לא נראה שהיא מודעת בכלל למבטי הגברים העוטפים אותה
עכשיו.
לא נראה שהיא מודעת למבטו המשוטט עליה.
היא מחטטת בתיק שלה, הוא מתכופף לראות יותר בברור, תוך כדי
חיפוש פרוע בתיק , נשפכים לה ממנו  קופסת סיגריות ומצית, יומן
קטן וכמה דברים שהוא לא ממש מזהה.
היא מתכופפת במבוכה להרים את כל מה שנפל ותוך כדי נותנת לו
אפשרות לראות את המחשוף שלה, מחשוף שמהפנט אותו למספר שניות,
הוא מעלה את מבטו ומסתכל בפניה, וכשהוא רואה שהיא עומדת להחזיר
מבט, מפנה את ראשו במהירות לכיוון החלון.
מוצא חן בעיניו המשחק הזה.
הוא תוהה עוד כמה תחנות נשארו לה, לילדה היפה שלי, הוא לוחש
לעצמו.
היא עומדת לסיים את שיחת הטלפון השישית מאז שעלתה לאוטובוס,
הוא סופר לעצמו בלב.
סופסוף היא מנתקת את הפלאפון, נשענת אחורה במושבה ומוציאה איזה
ספר משומקום , הוא מתאמץ עכשיו לקרוא את הכריכה, ושהוא מצליח
הוא כמעט ומאבד שיווי משקל מהתרגשות
"לוליטה", אותיות אדומות על ספר שחור.
הוא נשען עכשיו אחורה במושבו בסיפוק, רגליו נמתחות והוא מביט
לגג האוטובוס.
הוא שומע רעשים שמפרים את שלוותו, הילדה שלו, היפה, מתארגנת
לרדת, מכניסה את הספר והפלאפון לתוך התיק שלה, מסדרת את החולצה
שמושכת את תשומת ליבו בשעה ומשהו האחרונות, ומתחילה לקום.
הוא קופץ לדלת האוטובוס לפניה, נעמד מולה ומחכה לילדה, שתבוא.
היא מתנהלת באיטיות , מגיעה לדלת, מבקשת ממנו סליחה שהיא
מתנגשת בו קלות, ויורדת מהאוטובוס.
הוא יורד אחריה,
ורק אז שם לב שהוא במקום לא מוכר.
הוא נאנח באיטיות ומוציא את הפלאפון מהכיס-
"היי מותק, נתקעתי קצת בעבודה, אני אגיע מאוחר, תגידי ליעלי
שאני אסיע אותה"
מנתק , ועוצר מונית.
הנהג מסתכל בו דרך המראה.
"רחוב הדקל", הוא מצווה עליו בשקט, בקול סדוק של איש זקן.
נהג המונית מנסה לדבר איתו
"יום קשה הא?"
הוא שותק, אין לו חשק לדבר
נהג המונית לא מוותר-
"כל המדינה הזו , אני אומר לך, קשה"
הוא מחייך חיוך רפה ומזויף, "כן, קשה"
הפעם הוא פספס אותה, את הילדה, הוא לא תכנן מספיק טוב
לא  בדק מספיק לפני, היא הייתה מיוחדת מידי, זה לא היה הולך
בכל מקרה
הוא מנסה לנחם את עצמו.
הנהג מדליק את הרדיו וקריין מאיים נובח "אנס סדרתי עוקב אחרי
נערות צעירות באוטובוסים, עשרות נערות כבר הותקפו על ידו"
ומוסיף איזו אזהרה לכל ההורים שישלחו את הילדות רק בזוגות או
בחבורות.
"איזה חיות יש במדינה הזו", הנהג אומר ומזיז את ראשו בתרעומת.
"כן,  חיות", הוא אומר , "פשוט חיות".