נו, בואי וספרי לי על אומנות פוסט מודרניסיטית בשלהי המאה,
נו ספרי לי שאת אשה ואף פעם לא היית ילדה ואף פעם לא היו לך
חלומות על חופה ושמלה לבנה, אף פעם לא נעלת עקבים רק בשביל
החוויה.
נו? בואי? מה לוקח לך פתאום זמן? אני כבר שנים משתגע לכל דבר
ועניין, עיר של בודדים, עצובים וחשוכים, מחפש טיפה של אור
שימלא איזה חור של שחור... נו בואי בחייך... מה נראה לך שאני
עוד צריך להמשיך להתאמץ? לבקש? להתחנן? מתי זה ייגמר? את רוצה
להתחתן? תשמעי זה לא עסק... כל מה שאת אומרת אני חושב אחרת,
אולי נסגור ת'בסטה? יאאלה סעי הביתה, איש איש לביתו ילך, בלי
להתעסק על האם מדוע אולי למה ואיך...
ניחשת, אני כבר עייפתי מאוד, כמה אפשר לרקוד עם צלליות? כאן
אני חותך, כי כבר נחתכתי מספיק. כואב לי שורף לי ונמאס לי
להשתיק.
אז יאאלה ביי, גברת, עד מתי? אנ'לא מצפה לתשובה, או דמעה, זה
לא מעניין אותי כלל, אם את לא לבושה, זהו שלום אני כבר לא פה.
אני רק שואל האם כשאת לא איתי, את... איתו?