אתה הלכת, לבדך,
הסתכלת למעלה וראית,
איך הכוכבים כותבים את שמה.
הלכת לישון,
מציץ לחלון,
ושוב רואה אותה.
כדמות אפלה,
נמצאת שם בודדה.
יושבת על ספסל קטן,
בקצה הרחוב.
עינייה נוגות.
והיא לא יודעת,
שאני בוכה כאן בשבילה.

יום אחד תביני,
שאת לא לבד בעולם הזה.
יום אחד תדעי,
שלבי תועה ורק אותך רוצה.

ששוב הייתי לבד,
ולא ראיתי אותך.
חיפשתי מושלמות,
ומצאתי את זה בך.
כי לא משנה כמה רחוק,
ולא משנה כמה זמן,
תדעי שתמיד אהיה כאן,
ואפילו אלף מכתבים,
לא יצליחו להגיד לך,
כמה שאני אוהב אותך.

יום אחד תביני,
שאת לא לבד בעולם הזה.
יום אחד תדעי,
שלבי תועה ורק אותך רוצה.

כל הדמעות שיבשו,
וזלגו אז מבין שתי עיניי,
יגמר כשתבואי חזרה,
ותחזירי את אהבתך אליי.