זה בכל אופן מה שאני רוצה לומר לגדול מכולם בשמיים

אלוהים שלום רב.
אני שולח לך מכתב כי אני רציתי לשאול אותך דברים שאני לא מבין
בך.
מה בעצם המטרה שלי בעולם הזה? אני בובת ההתעללות שלך?
יענו, אני נוצרתי בשביל שיהיה לך איזה שפן נסיונות שתוכל לראות
תגובה של בנאדם שכל חייו הם סבל אחד גדול?
זה לא מתאים לי, זה לא החיים שאני רוצה.
אני יודע שאתה מחליט על הכל אבל אני אומר לך שזה פשוט בלתי
אפשרי בשבילי, זה לא תנאי מחיה לבן אדם!
אני מרגיש שאני רוצה להתאבד, אבל אני לא יכול לעשות זאת כי רק
אתה צריך להחליט מתי בנאדם מגיע ליום מותו.
בכל זאת אני יושב פה למטה ומנסה לחשוב על הגיון, הגיון בכל
הסבל בעולם הזה. בכל זאת קשה לי להאמין שכל זה קורה למטרה
טובה!
תסביר לי מה טוב בחיים כאלה?
לחיות בשקר בתוך משפחה ששונאת כל דבר אמיתי אצלי.
החופש הגדול בשבילי הוא מעצר, אני כבול בבית ואסור לי ליצור
קשר עם העולם, כל החברים שהיו לי נטשו אותי, אף אחד כבר לא
סובל אותי כי חושבים שאני נעלם בכוונה, הם לא מבינים שאני
בנאדם כלוא, אין לי חופש, כל החיים שלי הם מעצר בתוך הבית,
והכי גרוע זה עוד בתקופה של בית הספר! בנוסף לכל הסבל בבית,
אני צריך עוד לקום מאוד מוקדם בבוקר, ללכת למקום שבו כל בנאדם
מנסה להתנקל לי ולעשות לי רע כשאין לי שום תמיכה מצד חבריי,
ואז עוד לחזור הביתה להמשיך לשבת כלוא בבית.
שלא נדבר על זה שאין לי אבא, פיזית יש לי, אבל נפשית אין לי
אבא.
אני לא רואה אותו כחלק מהמשפחה, הוא בנאדם רע! הוא פשוט בן אדם
רע!!! אני פשוט מתבייש בו! הבנאדם שונא אותי לגמרי, הוא עובד
בעבודות של אנשים אחרי צבא כשהוא מעל גיל 40 ולא תורם שקל
אפילו בשביל הילדים שלו!!! הוא בן אדם רע!!!
יש לי אח גדול, אחי שונא את חבריי בדם, והוא לא היחיד, ובגלל
זה הוא מנסה למנוע ממני להמשיך להיות חבר שלהם, אסור לי לדבר
איתם בטלפון, אסור לי לדבר איתם דרך המחשב, בכלל אסור לי לגעת
במחשב, ושלא נדבר על לצאת להפגש איתם!
החופש הגדול כמעט מגיע לסופו. הייתי באילת החופש, הטיול היה
מגעיל, ומלא בעיות עקב שקרים ושחיתויות שפעלו עליי.
אבל אני לא מתפלא כי זה החיים שלי, שום דבר לא טוב בהם.
חוץ מאילת, 95% מהזמן הייתי בבית. הפעמים היחידות שהייתי בחוץ
הן כאשר הלכתי להוציא את הכלב לטיול יומי שכמובן היה בליווי
אחי הגדול שבזמן האחרון התחיל לבוא כשאני יוצא עם הכלב בשביל
לבדוק שאני לא מדבר בטלפון בזמן הטיול, ואני יוצא כשיש לי
שיעור נהיגה, אני רוצה להוציא רשיון נהיגה.
שני חברים שלי, יש להם רשיון, לאחד מהם אפילו יש אוטו.
אבל הם אנשים דפוקים! קמצנים! וחסרי ידע בחיים! בחיים הם לא
יקחו אותי למקומות, רק כשהם רוצים לנסוע אני נוסע איתם.
יש ילדה, שאני מאוד אוהב, ואני רוצה להיות איתה כל רגע כל
שניה, אבל היא גרה רחוק, והדרך היחידה שלי להגיע אליה היא דרך
נסיעה באוטובוס שאין לי כסף להגיע לשם, או דרך אוטו שאף אחד לא
יסיע אותי, בגלל זה אני רוצה להוציא רשיון נהיגה.
בתקווה שבכלל אני אצליח ללמוד את הדרך ויתנו לי לצאת מהבית
בכלל.
כל מה שאני אוהב בחיים נלקח ממני.
תמיד אהבתי להשתמש במחשב ולדבר עם חברים ב-ICQ, אחי מונע ממני
את זה.
תמיד אהבתי לצאת ולבלות עם חברים, אחי מונע ממני את זה.
תמיד אהבתי לטייל עם הכלב בחוץ ולדבר בטלפון עם חברים, אחי
מונע ממני את זה.
תמיד אהבתי לאכול קורנפלקס בבוקר, אפילו את זה אחי לא נותן
לי!
אני אשכרה חי על פי מה שהוא אומר לי!
ואין שום דבר שיכול לשנות את זה!
אני פשוט אבוד!
אין לי כלום בחיים!
כמו שתיקח בקבוק ריק ותסתכל בתוכו, ככה החיים שלי,
ריקים.
כל מה שהיה לי בחיים איבדתי, הכל רע כל כך.
בלילה הדמעות הן אורח קבוע.
כל לילה אני בוכה, ומתפלל אליך, אלוהים, שתציל אותי מהמצב הזה,
שתשנה משהו פה, שתראה לי שזה אפשרי לחיות בטוב, שתראה לי שיש
טוב בעולם הזה! אבל אתה ירקת עליי כל החיים.
כל החיים התעללת לי בנשמה וטרטרת אותי לעולם של סבל ודמעות.
בחיים לא היו לי חיי המשפחה הטובים, תמיד היו פה ריבים ואני
תמיד הייתי האשם המרכזי.
בחיים לא היו לי חיי החברה הטובים, תמיד החברים שלי הם אנשים
לא יוצלחים.
בחיים לא הייתה לי אשה שתמיד פה איתי, תמיד היא במרחק שיוצר
חומה.
בחיים לא הרגשתי אושר.
הנשמה שלי רקובה כבר.
הלב שלי התפורר לחתיכות.
איבדתי אמונה בטוב, כי כבר כל כך הרבה זמן אני רואה רק רע
בעינים!
אני רוצה להתאבד, לשים סוף לכל הסבל הזה, אבל אני פשוט לא
מסוגל! כאילו גם את זה אוסרים עליי.
אני מתפלל אליך אלוהים שפשוט תיקח אותי, ולא בגלל שאני רוצה
למות, כי אני פשוט רוצה לדבר איתך, ולהבין את ההגיון בחיים
האלה שנתת לי.
כי בינתיים אני לא רואה הגיון, אני רואה שחור בעינים, אני חי
בעולם אפל של שקרים, עינויים, התבודדות וחוסר הקשבה והבנה.
אף אחד בחיים לא מבין את המצוקה שלי.
אני מרגיש לבד בעולם הזה.
אחרי תקופה ארוכה של סבל בתוך הבית קיבלתי את הפתח, ללילה אחד,
לצאת וליהנות, וזה הרגע שגיליתי שכל החברים שלי נטשו אותי.
נעלמתי לכולם וכולם חושבים שאני עושה את זה בכוונה.
אף אחד לא יודע מה באמת עובר עליי.
העיקר שאחר כך בכיתה או במקומות אחרים אני אומר "אחח החופש
מעולה, אני כל כך הרבה מסתובב בחוץ, אני בקושי בבית", וזה כדי
לתרץ את זה שאני גם לא מתחבר ל-ICQ.
אני פשוט נעלמתי.
ואף אחד לא יודע מה איתי ואיפה אני.
אבל אתה יודע מה אני הבנתי, אלוהים?
שלאף אחד גם לא אכפת, לאף אחד לא אכפת ממני.
ובגלל זה אני כותב לך אלוהים, כי אני פשוט לא יודע למי לפנות,
רק אתה יודע את התשובות, רק אתה יודע למה הגורל שלי הוא דרך
ארוכה של כאב נפשי, זה מפני שאתה קובע גורל, אתה קבעת שזה יהיה
הגורל שלי.
ואני שואל אותך פשוט שאלה אחת -
למה?
למה אני?
למה דווקא אני מכל האנשים בעולם קיבלתי את החיים האלה?
דווקא אני?
יש הרבה אנשים רעים בעולם,
גנבים, רוצחים, סוחרי סמים קשים, אנשי ממשלה מושחתים, אנסים,
ואפילו לא חסר שוטרים רעים!
אפילו רוב השוטרים הם אנשים רעים, נטפלים לאנשים צעירים שרק
רוצים להיות קצת שמחים בחיים, להיות מבסוטים, וישר אם נתפס
הבנאדם, הוא צריך לסבול חקירה משטרתית עם איומים של כניסה
לכלא.
אבל זאת לא הנקודה.
השוטרים וכל שאר האנשים שהבאתי, הם האנשים שמגיע להם לסבול,
לא אני!
אני מודה שביצעתי חטאים בחיי,
אבל בחיים לא היו לי כוונות רעות! אני משתדל להיות בנאדם טוב,
אבל פשוט לא משנה מה אני עושה כל הזמן יוצא שאני רע!
אני מודה שעשיתי דברים רעים בחיים.
גנבתי, אבל בחיים לא משהו שעולה יותר משקל.
הרבצתי, אבל לבנאדם שהרס לי את החיים.
שיקרתי, שיקרתי לחברים, שיקרתי למשפחה, שיקרתי כמעט לכל בנאדם
בעולם, אבל הכל היה מפחד, פחד מהתגובות.
אני מודה, שבזמן האחרון מכל הדיכאון הזה התחלתי לעשן סמים.
אבל סמים קלים! חשיש זה לא סם קשה.
זה סם קל, זה רק עושה לך הרגשה טובה, זה עוזר להרדם, זה עוזר
להרגע.
אבל זה לא סם הורג! זה לא מסוכן!
וכולה קצת חומר, ממש קצת, שפיץ קטן בתוך באנג, וזה הכל.
אבל זה לא אומר שאני בנאדם רע, נכון? בנאדם שמעשן למטרת הרגעה,
זה בנאדם רע? אני לא מכרתי ואני לא אמכור ואין לי את הקשרים עם
המייבאים בשביל שאני אמכור למישהו.
והנקודה בכל זה היא
שלמרות שאני לא טהור, אין סיבה לראות אותי כבנאדם רע.
אני רוצה טוב לעולם.
אני רוצה שכולם יהיו בריאים, אני רוצה שכולם יאהבו אחד את
השני.
שיהיה אוויר נקי, טבע פורח, חיות בריאות ושמחות.
אני רוצה שיהיה טוב בעולם.
ואם ככה קיבלתי חיים שבהם אני רק סובל מדחיה, כליאה ושנאה.
אומרים תסתכל על חצי הכוס המלאה, בשבילי הכוס ריקה ומנופצת על
האבנים.
אומרים לכל אדם יש יעד בחיים, היעד שלי הוא הקבר.
אני לא מרגיש כבר טעם בחיים האלה.
איזה מין חיים אלה אם אני לא מרגיש בהם אהבה? אני לא מרגיש
שמחת חיים.
אני מרגיש שמאז שנולדתי לא הגעתי לשום מקום.
לא השגתי כלום בחיים,
ואין לי דברים באופק.
בקיצור, כל חיי בנויים מדבר אחד - סבל.
ואם זה הגורל שנתת לי אלוהים, אז אני באמת מבקש ממך, תיקח אותי
מפה. זה לא החיים שאני רוצה ואני לא רוצה להמשיך אותם ככה.
אני לא יודע אם משהו מפה יגיע אליך, אבל לדעתי אתה הכל יכול,
אתה יודע לקרוא מחשבות אז אתה תוכל לקרוא את זה.
רק לך יש מספיק כוח בשביל לשנות פה משהו.
אני את הכוחות שלי איבדתי.
נתת לי חיים, אבל מצטער, אתה יכול לקחת אותם בחזרה.
אין לי טעם להמשיך את זה...
אז או שנעצור פה הכל
או שפשוט תציל אותי ותשנה את הגורל שלי.
בבקשה
בנך, עבדך ומשרתך,
מ'.