אני כמו נר בחשכה ומנורת קריאה.
אתה מנסה להדליק ולכבות אותי מתי שבא לך.
לפעמים האור מפריע ורק בא לך לישון, לפעמים האש חמה מדי ואתה
לא רוצה שתהיה שם.
אתה מנסה להחליש את האור אבל החשמל נתקע ואתה נהיה מתוסכל- כי
אין לך מה לעשות, זה ישאר ככה בינתיים, וכשאתה מדליק ומכבה
לבסוף הכל מתפוצץ, אני עדיין חמה ובסוף הכל נמס.
זה לא מה שאנחנו וזה לא מה שנהיה.
למה אתה כל כך מפחד להתערטל ליד האור?
אני מרצדת מהר מדי מכדי שתוכל להנות מהחום שלי,
ושוב, הנושא המרכזי הוא אתה, וזה יכול היה להיות כל כך שליו
אבל זה סוער והסופה בסוף תצליח לכבות את האש הבלתי רגילה
שבנינו.
כל זה יגמר בבום גדול.
אף אחד לא יהנה מהפרות של הקשר הזה שנרקם בנינו.
אני יודעת, הכל מתכלה סביבי, זו האש,
זו לא אשמתי...