ישבתי עם הסיגריה של הבוקר, זאת שעוזרת לי להתאפס על עצמי,
כשהוא צעד אליי כבר הבנתי מה יהיה. "מה המצב אלוהים?" שאלתי,
הוא חייך חיוך קצר, הדליק סיגריה ואמר "הפעם, באמת הגזמת".
ניסיתי להסביר לאלוהים שזה לא באשמתי, באמת שהייתי עושה דברים
אחרת, אבל לא יכולתי. הוא רק ישב ועישן לי את הסיגריות, מדי
פעם דפק שיעול קצר והמשיך לשאוף את העשן פנימה.
"ראבאק, מה רצית שאני אעשה? אני כולה בת 19, בלי גרוש על התחת,
חייה על חסדיה של אמא שלי ולא מאושרת מהמצב. אתה כולך, עם כל
העולם תחתיך, יושב פה איתי ומחסל לי את הקופסה, מה עושה אותך
יותר טוב ממני?"
אלוהים הסתכל עליי במבט מאוכזב ואמר "יקירתי, אם אני הייתי
רוצה להציל את העולם הייתי מפסיק לעשן ממזמן, אני עצמי מחכה
לסרטן שיבוא אליי. לא בא לי לפעול. די מת פה גם ככה, אז אני
שומר על פרופיל נמוך. אבל את? גם ככה לא היה לך עתיד, תגידי
תודה שאני פה, עוזר לך להעביר את הזמן. אם תצליחי להציל רבע
ממה שהולך כאן, אני אתן לך הכל ואם לא.. " הוא הסיט את המבט
לעבר השמיים, קם והלך.
"כוס אמא שלך" קיללתי בשקט וקפצתי מהבניין שישבתי עליו. לא ממש
היה אכפת לי להציל את העולם.