חלק שלישי בסדרה, המשך ל"ידע לאמון".

"דיברתי איתה...
היה לי נמאס מההודעות,
הייתי מאושר...
עם מוזיקה טובה ברקע...
מוזיקה שנתנה לי כוח.
כך חשבתי.

אז פשוט לקחתי ת'פלא והתקשרתי.
היא לא ענתה. היה תפוס -
אז ניתקתי.
אחר כך היא התקשרה, בקושי שמעתי בגלל המוזיקה מהמחשב,
אבל שמעתי, הכל.
סיפרתי לה על השיר...
היא רצתה לשמוע...
היא רצתה שאני אקריא לה.
מיד אמרתי כן

ואז באו האחרים,
רצו לדבר איתה ולקחו ת'פלא.
שתקתי, שיגמרו אם זה כמה שיותר מהר וזהו.
ואז הם הלכו, נשארנו אני והיא...

היא אמרה 'השיר...'
אמרתי 'כן'
ופתחתי בעמוד הנכון.
בינתיים היא ברקע,
מדברים על דברים אחרים...
היא אמרה 'נו'
אמרתי 'הנה'
ואז,
ואז 'רגע'.
באותו רגע זה תקף אותי...
אותו דבר שלא נתן לי להקריא לה,
לספר לה.
לקחתי נשימה ורציתי להתחיל
אבל, אבל לא יכולתי.
זה לא שפחדתי...
לא היה ממה לפחד.
וגם לא חששתי,
פשוט, פשוט לא הצלחתי.
אז בסוף אמרתי לה שלא משנה ושהיא תקרא כשתחזור
'טוב עזבי, את תקראי כשתחזרי טוב?'
-'טוב'.
ניתקתי."