חלק שני בסדרה, המשך של "הגעגוע?!"

אתם חושבים שאתם יודעים הכל,
אתם אומרים
'אני מתאר לעצמי'
'אני יודע איך זה'
אבל, אבל האמת...
האמת שאתם לא יודעים כלום...
אתם פשוט מגששים באפלה...
מנסים, מנסים למצוא משהו שיתאים.

זה בא מתוך אותו רצון,
אותו רצון לעזור,
לנסות להבין,
לתמוך.

אבל, אבל ברגע שזה יקרה,
באותו רגע שתראו את זה...
באותו רגע, הכל, הכל!! יקרוס,
כל אותן מילות עידוד,
כל אותם הזיכרונות על השיחות,
הם פשוט יתנפצו,
יישכחו.

כאלה הם החיים,
אנחנו לא יודעים דבר עד שזה לא מונח בפנינו.

אבל תמיד תדעו,
תמיד תדעו שגם אם לא יודעים הכל,
שגם אם חושבים שכן יודעים,
תמיד תדעו שלפעמים, אותם זיכרונות,
אותה התמיכה,
לפעמים היא כל מה שנשאר."

"אל תפסיקו לאהוב.
אל תפסיקו לתמוך.
חברים באים והולכים,
תדעו לבוא איתם או פשוט ללכת.
תדעו שלפעמים גם ההוא / ההיא צרכים את אותה תמיכה.
ולפעמים, לפעמים צריך פשוט לשבת בשקט,
פשוט לשבת, להבין, לחשוב.

החיים הם לא  גן של ורדים,
אבל אף פעם אל תאמינו שהם גן של קוצים.
החיים הם מה שאתם עושים מהם.
קחו עליהם שליטה.
שליטה מלאה.
קחו אחריות.
תעמדו מול האמת,
מול המציאות,
תעמדו מולם, פנים מול פנים.
ותאמינו.

תאמינו,

תאמינו בעצמכם.
תאמינו שהפעם זה יהיה שונה.
הפעם זה יעבוד,
זה יצליח.
זה יהיה שונה."