אני שוזרת מילים
בנייר ריק מרגשות
הכאב הוא אותו כאב
רק המטאפורות מתחדשות
ובין שורה לשורה
אין רווח, אין מקום לחשוב
הצורך להוציא הכל כל-כך חזק
כל מה שלא צרחתי מבפנים, חייבת לכתוב.
כעס ממלא את כל גופי
מצטבר, זורם בדם
העיניים פוחדות לפרוץ בבכי
אז זולגות המילים מעצמן.
אם למישהו מזכיר המשפט האחרון
שורה משיר ילדים ישן,
זה לא סתם...
אז קרדיט קטנטן
לשיר "נורית". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.