[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא יצאה לרחוב, הסתכלה ימינה ושמאלה ונשמה עמוק. לא היה לה
זמן למחשבות מיותרות כי המונית שהיא הזמינה נעצרה ליד ביתה
וצפרה לה לבוא. היא התיישבה במונית ועצמה עיניים. הזמן עבר לה
כל כך מהר שהיא אפילו לא שמה לב והם כבר הגיעו לבית קפה קטן
בקצה העיר. היא שילמה לנהג ויצאה במהרה יחד עם תיק קטן נשוא על
כתפה ומטריה אדומה.
בכניסתה לבית הקפה היא סגרה את המטריה ושמה אותה בצד, שלא
תפריע.
היא עברה בין השולחנות והתיישבה בשולחן שליד החלון. היא אהבה
להסתכל על הגשם. היא אהבה גשמים.
בזהירות הוציאה את המראה הקטנה שהייתה מונחת לה בתוך התיק הקטן
שנשוא על כתפה, והסתכלה היטב לתוכה. הוציאה אודם אדום וזועק
ועברה שוב על שכבת האודם שהיא שמה לפני שהיא יצאה מביתה על
שפתייה. הכניסה את האודם והמראה לתוך התיק הקטן, ותלתה אותו על
הכיסא עליו ישבה.
לבית הקפה נכנס גבר. גבוה, צעיר, שיער בצבע חום ועיניים
ירוקות. הוא השקיף על כל היושבים בבית הקפה ועיניו נעצרו עליה.
הוא חייך לה חיוך שחשף את שינייו הלבנות והיפות והתקרב לעברה.
היא החזירה לו חיוך בפה סגור עם האודם האדום והזועק שלה. הוא
ניגש לשולחנה ונשק לידה. התיישב והזמין שתי כוסות שמפניה.
שאל מה שמה ובת כמה היא. סיפר שהוא חלם לפגוש הערב מישהי יפה
כמוה אבל לא תיאר לעצמו שהוא באמת יפגוש אחת כזאת. היא חייכה
בביישנות ואמרה שהיופי בא מבפנים ולא מבחוץ. פניו השתנו, הוא
נהיה רציני. נראה שחשש ממנה. היא מיד שמה לב להבעת פניו
הרצינית והמודאגת והרגיעה אותו שהיא לא מתכוונת שיתפתח ביניהם
משהו. שזה חד פעמי, כמו שהבטיחו לו.
הוא נרגע קצת אך בכל זאת הסתכל עליה מוזר. נראה היה כאילו הוא
בוחן אותה, וזה לא מה שהיה צריך לקרות.
המלצר הגיש להם את השמפניה והם דיברו על דברים שהם אוהבים. היא
דיברה על משפחה, על ילדים, על מוזיקה, ספרים וסרטים טובים. הוא
דיבר על ספורט, ביזנס וטיולים. השיחה ביניהם זרמה טוב עד שהוא
נשען עם מרפקיו על השולחן ועם כפות ידיו נגע בלחייה המלאות
איפור. הוא ליטף את שיערה ואת פניה וחייך. היא גם חייכה. הוא
נשק לה לאט לאט והרפה לרגע. הוציא כסף מארנקו, שם על השולחן
וקם. היא לקחה את התיק הקטן שלה והלכה יחד איתו. הוא הוציא
מטריה שחורה גדולה מהתיק שהיה ביחד איתו. תיק של איש עסקים.
תיק של בנאדם חשוב. הוביל אותה לאוטו והושיב ליד מושב הנהג.
עקף את המכונית מאחורה, פתח את דלת הנהג ונכנס לתוך האוטו בעוד
הוא סוגר את המטריה. היא הרגישה בטוחה, עטופה בחום ואהבה. לא
הפסיקה לחייך.
כשהאוטו נעצר היא לא יכלה לראות כלום כי החלונות היו מלאים
עדים וטיפות מים מהגשם שעדיין לא נפסק. הוא פתח את הדלת, פתח
את המטרייה שוב, סגר את הדלת, עקף את האוטו ופתח את הדלת
שהייתה לידה. לקח את ידה וסגר מאחוריה את הדלת. הוביל אותה אל
תוך בית גדול. היה חם בתוך הבית, בניגוד למה שהיה בחוץ. הוא
הוביל אותה במדרגות לקומה השניה של הבית. הבית היה נראה לה
כארמון. מפואר וגדול. הוא הכניס אותה לתוך חדר גדול שעמדה בו
מיטה. בעיניה יכלה לראות אך ורק את המיטה ולא שום דבר אחר
למרות שהיו המון דברים מסביב. היא הייתה שקועה במיטה. היו לה
חששות אך היא הראתה לו שהכל בסדר. הוא סגר את הדלת מאחוריה
והיא נשארה לבדה, עומדת בתוך חדר ענק כשהיא כל כך קטנה לעומתו.
לא רק בגוף אלא גם בנפש. מפחדת, רועדת, חוששת. היא שמה את תיקה
הקטן על הרצפה. פשטה את מעילה ואת החולצה הארוכה שהייתה
מתחתיו. הורידה את החולצה הקצרה שהייתה עליה ונשארה עומדת בחדר
עם ג'ינס וחזיה. חשבה לרגע. הייתה זו הפעם הראשונה שהיא חשבה.
חשבה אם כדאי לה להוריד את השאר. לבסוף לא נותרה לה ברירה וגם
הג'ינס הצמוד שלה היה זרוק על הריצפה.
הוא נכנס לחדר עירום. סגר את כל האורות והאור הקטן היחיד שנותר
היה הוא מהחלונות. אבל הוא היה כל כך חלש בגלל שהיה מעונן
וגשום בחוץ שאי אפשר היה לראות כלום. לאחר כמה דקות עיניהם
התרגלו לחשיכה והוא שם את ידיו על מותניה. הוריד במהרה את
החוטיני והחזיה שהיו עליה וזרק אותה על המיטה. פתח את רגליה
בחוזקה והיא לא נרתעה ולא התנגדה. פשוט סגרה את העיניים בחוזקה
ונתנה לו לעשות עם גופה כל מה שרצה. אחר כך הוא הלך והשאיר
אותה לבד. היא שכבה על המיטה ולא זזה. כעבור חמש דקות הוא חזר.
הראה לה שתבוא אחריו ונכנס לחדר האמבטיה. היא אחריו כמובן. פתח
את הדוש ודחף אותה בעוד היא כמעט נופלת, לעמוד מתחת לדוש. הוא
נעמד מאחוריה. כאב לה. אך היא שתקה. לא הביעה שום רגש.
לאחר כמה זמן הוא עזב אותה לנפשה והלך לו. היא נשארה עומדת
מתחת לזרם המים מתאפקת שלא לבכות. לאחר כמה דקות היא יצאה
מהמקלחת והלכה לחדר שבו הם היו מקודם. שמה את החזייה והחוטיני
שהוא הוריד ממנה, שמה את הג'ינס שהיה זרוק על הרצפה, שמה את
החולצה הקצרה, שמה את נעליה, פתחה את התיק הקטן שלה והוציאה את
המראה הקטנה שהייתה מונחת בתוכו. לקחה את האודם הזועק והאדום
ועברה איתו עשר פעמים על שפתייה. לקחה עיפרון שחור לעיניים
ומסקרה ואיפרה את עיניה הכחולות והיפות. הכניסה את האודם,
המסקרה, העיפרון השחור והמראה לתוך התיק, סגרה את התיק ולפני
שהיא הספיקה ללבוש את החולצה הארוכה שהייתה זרוקה על הרצפה
ולהרים את המעיל שלה הוא נכנס לחדר. נכנס ביחד עם שטרות ביד.
הוא הכניס לה את שטרות הכסף אל תוך החזייה שהייתה מתחת לחולצתה
הקצרה וזרק אותה מהחדר. היא לא הבינה מה קורה עד ששמעה מלמטה
מישהי מדברת עם העוזרת בית. הבינה שזאת הייתה אשתו. הוא לקח את
ידה בחוזקה והוביל אותה אל הפתח האחורי של הבית. דחף אותה
החוצה וסגר את הדלת. היא לא חשבה על החולצה הארוכה והמעיל
שנשארו בתוך הבית, היא רק חשבה על מה לעשות כדי שהדמעות לא
ייצאו. היא התאפקה ולא הוציאה אף דמעה אחת. התיק היה איתה
והכסף בתוך החזיה. היא הוציאה אותו מתוך החזייה והכניסה אל תוך
התיק. כשהתחילה ללכת נזכרה ששכחה בבית הקפה את המטריה. ביתו
היה קרוב למרכז העיר והיא התחילה ללכת. כאשר הגיעה למרכז העיר
נעצרה. בהתה בכל האנשים ההולכים עכשיו עם מטריות. הורים הולכים
עם ילדיהם, עטופים בבגדים חמים, חום ואהבה. והיא? כזאת קטנה
לידם. עומדת עם חולצה קצרה וג'ינס שנרטבו בגשם, עם שיער רטוב,
איפור מרוח ותיק קטן שהמים לא מצליחים לחדור לתוכו. עקב אחד
נשבר לה והיא הורידה את זוג נעליה ונותרה יחפה. רועדת מקור.
סחוטה. היא זרקה את התיק הקטן שלה על האדמה הרטובה, עברה עם יד
על שיערה כדי שלא ייוצר שביל באמצע השיער, והתחילה לצעוד. צעד
אחר צעד אחר צעד. כל אותם אנשים עם המטריות והבגדים החמים
הסתכלו עליה כעל משוגעת. היא נפלה עם ברכיה על הריצפה וכיסתה
את פניה. שיערה השחור והחלק נהיה טיפה מתולתל מהגשם. השלולית
הגדולה שהיא נפלה לתוכה שיקפה את גופה ופניה והיפות. היא מרחה
בחוזקה עם ידיה המטופחות את האודם האדום והזועק שהיא מרחה על
שפתייה לפני שנזרקה מביתו, ונפלה לרצפה. ככה שכבה לה כחמש דקות
עד שרצתה לקום. בקושי רב היא קמה אך לאחר מספר שניות נפלה
לרצפה והתעלפה.
כעבור כמה שעות התעוררה. הסתכלה מסביב והכל היה לבן. היה זה
בית חולים. היא הושיטה את ידה אל המדף שהיה תלוי לידה והיה
מונח שם תיק קטן. היא הרימה אותו והניחה על בטנה שהייתה עטופה
בשמיכה חמה ומלטפת. הסתכלה עליו היטב וזיהתה שזהו התיק שלה.
פתחה אותו והסתכלה לתוכו. הכל היה יבש שם, המים לא הצליחו
לחדור את תוכו. היא לקחה בידה את השטרות שהוא הביא לה וחייכה.
החזירה אותן אל תוך התיק והוציאה את המראה הקטנה. הסתכלה לתוכה
וחייכה. הוציאה את האודם האדום והזועק ומרחה אותו בזהירות על
שפתיה. החזירה את האודם והמראה הקטנה אל תוך התיק, סגרה אותו,
הניחה בחזרה על המדף וחזרה לישון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עשו אהבה, לא
מלחמה!


חצילה נצנצית
במסר רציני
לאומה


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/10/05 17:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אשלי ניקי אמרסון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה