את יתרת הפיצויים שנשארה לי, הצעת אבא,
שאלווה לא' אחותי לצורך בנייה.
התנגדתי, כי איך אתן והיא אפילו לא משתפת אותי
לא משתפת אותי בשום דבר כדרכה בקודש?
איך אסכים כשאני בכלל לא בתודעה שלה?
איך אסכים כשביום העצמאות אח שלי, ואתה ואמא מוזמנים
אליה, ואני לא קיימת?
איך אסכים להלוות לה, כשאתה הערת את תשומת לבה
ורק אז הואילה היא בטובה להרים טלפון מאוחר?
איך אסכים להלוות לה כשאני פשוט לא קיימת בשבילה?
אתה שתקת, לא שפטת אותי, רק הבנת, בתוך תוכך הסכמת.
ובכל זאת הוספת בשקט, שכהחברה שבה עבדתי נסגרה והייתי למובטלת
בכל זאת היא, נתנה לי משהו להתחיל את היום.
כי במשפחתנו הכי מדבר זה הכסף והחומר.
ולי כל כך חסרה ההתיחסות, החמימות, והשייכות.
סוף דבר לעשרת אלפים שקל: 07.06.06
אבא, חשבתי על דבריך.
אמרתי לך שקיבלתי דעתך.
אותך אני מכבדת.
אותך אני מרגישה.
אני יודעת/מרגישה בדיוק מאיפה אתה ולאן.
אני מרגישה את טוב ליבך.
אני מרגישה את מה שמסתתר מאחורי דבריך.
דברים שאתה בעצמך אולי לא נותן עליהם את הדעת.
אבל אני רואה, מרגישה, שומעת ונמצאת בתוך אותה בועה
שממנה אתה יוצא
ואומר אמן.
אמרתי לך שאני מסירה את כובעי לפניך.
והתכוונתי לכך.
ואני כל כך שמחה שנפל לי האסימון.
ואני שמחה שהיה לי האומץ להודות באמת
ולהודות לך על מעשה יפה ואצילי זה.
אבא, אני אוהבת אותך.
שולחת לך המון אור ובריאות ואהבה
ותהיה בריא ותרגיש טוב.
שולחת את כל המלאכים המשרתים בקודש
לשמור עליך מכל רע, ולהזים כל בדל מחשבה רעה
להביא לך רק טוב ובריאות ולימים ארוכים.
אמן... אבא, כן יהי רצון, ואלוהים איתך לאורך כל הדרך.
והכי ריגש אותי כשספרת לי שקרה לך נס.
לא קיבלת אזרחות הונגרית בשעת מבחן. (כי כך היה זה, בתחילת
המלחמה) וכך פיצוש התקבל במקומך לעבודה
ונשלח לאן שנשלח.
הוא חזר, אבל הסרטן ניצח בסופו של יום.
ואתה חי איתנו, בריא בגילך, הולך בין הטיפות.
ואני כאן מסתכלת עליך, ושומרת עליך ואוהבת אותך נואשות.
ואוהבת את הצחוק הנהדר שלך, שהמרחבים והשדות נשמעים בו.
ליל מנוחה אבא.
בתך האוהבת פנינה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.