הוא עמד שם וצפה בהם במין מבט של כבוד או חיבה, לא שקע יותר
מדי, רק חייך. הם מיד חייכו אליו בחזרה, כל אחד בצורה שונה אך
כולם התחברו לאותו חיוך שהפך לצחוק מהדהד וצמרר את אותו מלאך
שלא ידע להבחין בין חיוך למשנהו. עבדו שם כעוד חמישה מלאכים
שהיו בעבר כוהנים חשובים או סתם עורכי דין קשוחים או חכמים
וכולם ראו את אותם תינוקות מחייכים והיו צריכים להתאים כל חיוך
לאופיו ואז - להובילם עם אותן חסידות נעות לאותן משפחות
מוצלחות בכדי שכל אחת מהן תלמד להעריך כל ילד לפי אופיו. "מדוע
הוא אינו צוחק?" הצביע לפתע מלאך אחד שהספיק להיות צייר ופסל
גדול בחייו. "אותו נשים בצד כי אין לשים תינוק עצוב במשפחה
תרבותית. הוא יגדל להיות מפונק ולא ידע תרבות בחייו."
"תרבות, מה היא כבר, והאם טעמת כזו בחייך?"הצהיר אפולו, אל
השמש, כשקם ממערכה ארוכה של שתיקה מביכה.
"כן", השיב המלאך, "בהיותי צייר ביקרתי בלובר הגדול, ניתחתי כל
תמונה ועברתי על כל איור, קימור או פיסול ולא חוויתי בחיי רגע
אחד של פינוק או תמימות". אפולו הביט וענה למלאך
"אותו הילד כנראה כבר בנה לבדו מוזיאונים, ועוד יבנה. הוא
מזמין אותך לבקר בתוכו, בתוך כל אומנות שנמצאת בו. כשהוא בוכה
הוא מביע מין הזמנה לאומנות של בקשות או תחושות שלעולם לא תוכל
להבין מה הן, במיוחד אם לא תבקר במוזיאונים הגדולים ביותר
שנמצאים בתוכו, לזאת תוכל אולי רק להגיע בציפורניך הקטנות
ביותר עם איפוק וחוכמה שתלמד מאומנות אמיתית".
"שטויות", התפרץ עוד מלאך שהיה פעם כהן גדול וחשוב. "אולי
נמצאים בתוכו המוזיאונים הגדולים ביותר אך דת הוא לא יוכל
ירכוש, גם דת רוכשים מאמונה ואם יחיה בפינוק ובאשליות ולא ישיג
אמונה הוא לא יוכל להתקיים ולחיות במשפחה אוהבת."
"ודת, כבר טעמת כזו בחייך?" שאל אפולו.
"דת טעמתי כל חיי, הרי אני חייתי ועודני חי בתוך הדת והמצוות
שנותנות לי סיפוק ושמחה."
אפולו קם מכס מושבו.
"אך בעודו בוכה מראה הוא את האמונה הגדולה מכולם, האמונה
בעצמו. יודע הוא שכאשר יבכה הוא יבטא את כל תחושותיו ואמונותיו
כך ירחיב אותן בלבו. בשביל זה צריך להיות המאמין הגדול
ביותר".
מבולבל, הפעוט מביט לכל מלאך ומלאך וצוחק.
"אהה!" חייכו אותם מלאכים, "צודק אתה, יודע הוא גם לחייך, אבל
אין חסידה שתתאים לו".
אפולו הרהר והשיב לבסוף
"אקח אותו אל השמש שתתן לו חום כדי לפתוח ציורים בלבו ותאיר
עליו אמונה כדי שיוכל לקרוא את הספרים הכי קדושים שיכתוב הוא
בעצמו בספרים משלו, תסנוור אותו כשיביט בה יותר פעמים משיביט
בעצמו. רק היא תוכל לתת לו לראות איך עולם קטן מסתובב מסביבו
ולתת לו לחוות עולם גדול יותר, עולם שנצור רק בו."