מריח ערפל בתמונות ישנות שראיתי
שותה תעתוע בקפה של אתמול
מרגיש חזיונות בחלום של קיץ
ועם כל מה שאני יודע אני לא מפסיק לשאול
טועם עוגה מזכרונות אבודים
שומע מנגינות של מוזיקאים מתים
רואה אותך לידי וכל הדברים
נופלים הולכים בורחים נעלמים
ואיך זה שאני אף פעם לא חוזר הביתה?
ואיך זה שתמיד אני בורח ראשון?
ואיך זה לפעמים אנ'לא מרגיש שלילה?
למרות שאיתך אני מרגיש את הכל הכל הכל!
עכשיו הדרך בכלל לא ברורה לי
עכשיו אני אבוד יותר מאתמול
קשת של גוונים מסתחררת איתי
ומרוב רעב כבר הפסקתי לאכול.
10.07.05 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.