ושוב בתוך תמונה,
סרט הזיכרון שוב מופעל, מהתחלה.
אותו סיפור, אותה עלילה,
רק שהשחקן, אחר כי אני תמיד חייבת להרוס
"אותך" מחדש מי שלא תיהיה.

כי אין לי רגע של שקט.
חייבת להראות שאני יכולה לגבור עליך ועליך.
אבל אני לא.

וכך בתוך מחברת,
השירים נכתבים עם עצב,
געגוע, וזיכרון של פטל שהרסתי

כי אין לי רגע של שקט.
חייבת להראות שאני יכולה לגבור עליך ועליך.
אבל אני לא.

והמים שנשפחו אתמול, כבר לא אותו דבר.
זה דם.
מה שלקחת ממני אתמול.
מה שגרמת לי לעשות אתמול.
מה שאני כבר לא,
היום.