היינו אני, אריק, יוסק'ה וחמי. יוסק'ה הביא את הרובים מהסליק
והיה זה שצריך גם להסיע אותנו לזירת הקרב. אני, אריק וחמי
היינו צריכים לבצע את הפעולה. היינו צריכים להגיע למוצב הבריטי
"מייקס פלייס" ולנקות אותו מאויב. ידענו שנמות, אבל גם רצינו
למות, כי טוב למות בעד ארצנו. אימא שלי נטבחה בשואה בגלל
הגויים האלה, וכך גם זו של חמי ושל אריק - הייתה לנו סיבה למות
בעדה. בגין עצמו אמר ש"זוהי פעולה חיונית בדרך להקמת המדינה
העצמאית שבה יוכלו כל נפגעי השואה" גם אמא שלי! "לשוב ולחיות
כבני אדם". אפילו אלון, למרות הסתייגותו, אמר שזוהי פעולה
אצילית ושאם יכל, גם הוא היה עושה זאת בעצמו. ואני מאמין לו,
למרות שהוא מפא"יניק מתחסד, הרי כולנו אחים, הרי כל בני ישראל
ערבים זה לזה!
[פאוזה]
בשעה 16 אפס אפס התחלנו ליסוע בכביש המוביל למייקס פלייס. בשעה
20 שלוש אפס נפרדנו מיוסק'ה שיברח מהשוטרים והתחלנו לצעוד
חרישית אל זירת הפגיעה.
הגענו ב-21 אפס אפס, בדיוק כשכל הבריטים הסתודדו לארוחת הערב.

אני הייתי ראשון, אחרי חמי ואחריו אריק, הוצענו את המקלעים
וצרחנו בגאון "תחי ההתיישבות היהודית! תחי ההתיישבות
היהודית!!!"