בלילות מנסה לישון, אך איני יכולה,
המחשבות עליך ועלי לא נגמרות,
לא מסוגלת יותר לשמור הכול בפנים,
לרגשות אלא אשמור מקום בליבי לעולמי עולמים.

רוצה כבר לספר לעולם את רגשותיי כלפיך,
אך מפחדת מתגובתך,
כל פעם שאתה מביט בי, מרגישה אושר בליבי,
כל פעם שאני נושקת בליחך, או מתקרבת אליך,
רוצה אני ללטף את כל גופך,
מבטך משגע לי את כל החושים,
רוצה שאני ואתה נהיה אוהבים לנצח נצחים,
להרגיש אותך בזרועותיי,
ולא לעזוב אותך כל ימי חיי.

כנראה שאני לא מסוגלת יותר בלעדיך,
ומבקשת אני, תן לי לנשק את שפתייך,
רוצה לתת לך להרגיש מיוחד כמו נסיך, נסיך ששייך רק לי,
ואתן לך אהבה ללא הפסקה.

גם בזמנים הכי קשים,
כן, אני יודעת, לפעמים אני מתנהגת מוזר,
אבל זה כדי לדעת שלא חזר -
שלא חזר לך החשק ללכת למקום אחר, לנטוש אותי ולאחר,
לאחר לספינה שהולכת לשוט למרחקים,
הספינה ששייכת רק לנו, ספינה שמלאה באהבה...

אז רציתי שתדע אהוב,
שאחכה לך.
בטוב וברע...