כמה קשה להפריד את הימים
בעיר הזו. חושבת
אלו חייבות להיות צלעות אחרות
שמתמתחות מעייפות כאן-
כביתי. אני לא אותה אחת.
אבל
מסוגלת לשחזר מגע
בעצבים חשופים,
מחפשת על הגוף
סימנים לאהבה שהתיישנה.
בדידות מתרחבת בכל השקט הזה
רוח פועמת וילונות, אני
עוצמת עיניים, יודעת
בבוקר לא תהיה שם
לצייר על גבי את קמטי הסדין.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.