אני צועדת לבדי בדרכים לא סלולות
מסלקת אבני נגף שנקרות בדרכי וחוסמות
בדרכי אל חלקת האור הקטנה שהובטחה לי בסוף
בסופו של מסע בתוך כמריר אין סופי, בעלטה תהומית שאופפת אותי
והרוח מנגד, במהירות מתקרבת, בעוצמה היא הודפת,
היא אינה מוותרת
ואני הנני קטנה מול עולם נרחב של כאב ודממה
מחפשת מפלט, מחפשת מקלט
לברוח לשכוח. רוצה לצאת מתוך אוויר העולם
אך הדלתות סגורות כולן והחלונות גם הם מוגפים
העולם סגור במרבדים שמימיים ובאופקים רחוקים
הכבלים כל-כך חזקים
והדרך עודנה נמשכת, האפלה לאיטה מתפוגגת
השמש שולחת קרניה ובמלוא העוצמה היא יוקדת, שורפת
אני כבר טרוטה לגמרי, רצוצה ומותשת
המסע איננו נגמר, בדימיוני האור כבר כבה
רוצה לשכב רוצה לנוח
אילו לא הייתה האדמה כל-כך חמה ודוקרת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.