קארין היתה בת שש כשהגיעה ל'צהלולים' ובמשך ימים היא שכבה
בכניסה לחדר של מועדון החברים לבד.
נעמה היתה אז בת 12 וידעה כבר המון דברים. חלק מהדברים היא עוד
זכרה מהלימודים בבית הספר בראשון לציון לפני 'צהלולים'. דברים
כמו מבנה הגוף של הנמלה ואיך לספור עד עשרים בערבית. את הדברים
שלמדה ב'צהלולים' היה קצת מסובך יותר להסביר במילים. אחד
הדברים הפשוטים יותר היה שב'צהלולים' לא משאירים ילדה בת שש
מחוץ למועדון החברים כי הדלת הזאת לא נפתחה כבר שנים.
"מן הסתם אם החברים היו רוצים להיות בחוץ הם לא היו נהיים
חברים", היא אמרה לשווא לעבר קארין שלא ממש הבינה. היא עוד
תבין.

לקארין היה שיער ילדים מבריק ובהיר ועיניים כהות. נעמה ניסתה
לזכור אם גם לה היה שיער מבריק כל כך אז, כי גם היא היתה בהירה
כהת עיניים. היה ביניהן דמיון כמו בין אחיות. נעמה אמרה לה
אחרי שנים שזו החיצוניות של הקרבה שלהן.
היא לקחה את קארין לחדר אוכל ועדנה הכינה להן מרק עדשים חם עם
לחם שום בצד. ילדים בני שש, ובמיוחד קארין, לא אוכלים מרק
עדשים חם עם לחם שום בצד. נעמה גנבה בשבילה קצת שוקולד וחלה
מהמטבח ומאז הן לא נפרדו. מאז שימשה נעמה דמות אם בצורה של
חברה הכי טובה.

'צהלולים' לא היה קיבוץ רגיל. זאת אומרת - הוא היה קיבוץ רגיל,
עד השינוי. לא ההפרטה שינתה אותו, את זה הם דוקא עברו יפה. זה
היה מועדון החברים שעשה את השינוי. אדם גדול בשם צימרמן בנה
אותו. צימרמן היה משקיע בריטי נלהב. משפחתו מימנה את הקמת
הקיבוץ. במשך השנים הוא עקב אחרי פרשייתו של 'צהלולים' ומצא
עצמו עולה לארץ בשנות השבעים לחיות בו. אז התחיל מסע השכנועים
לבניית מועדון החברים שבסיומו אכן נבנה המועדון - אבל בסודיות
לא מובנת. רחוק מגרעין הקיבוץ, על שטחי שדה שנלחמו על חייהם
בקרב נגד הדחפורים.

בשבעים ושמונה עדנה ניסתה להיות חברה במועדון אבל לא היה מקום
אז בועדת הנשים והעבירו אותה לרשימת ההמתנה. מאז היא ממתינה,
בעיקר בחדר אוכל, עם סינר מלוכלך ונוף למועדון חברים מהחלון.
בעצם לכל מקום ב'צהלולים' יש נוף למועדון החברים. כשסיימו
לבנות את המועדון והפופולריות שלו תפסה תאוצה כל מבני הקיבוץ
הישנים נהרסו ונבנו מחדש מסביב למועדון.

כשקארין היתה בת עשר ונעמה בת שש עשרה הן הלכו לעבר הרפת הישנה
לראות טלויזיה, כשעצרה אותן בחורה בת שלושים ואמרה להן שיש
היום מבחני קבלה לועדת הנשים של המועדון ברפת הישנה והן לא
יכולות להכנס. קארין הראתה לנעמה את השלט. היה כתוב "נשים בנות
16-32 ברשימה ב'2".
נעמה לא נענתה לבקשת השלט ולא נרשמה ברשימה ב'2. החיים
ב'צהלולים' לא היו פשוטים למי שלא היה חבר במועדון והיא לא
התכוונה לעזוב את קארין לבדה.

כשנעמה הלכה לשירותים הקיבוציים שנבנו מחדש עם נוף למועדון,
קארין רשמה אותה בכל מקרה ברשימה ב'2 ולא סיפרה לה.
באותו יום התקבלו שתי נשים. צפרית שהגיעה ל'צהלולים' לפני 13
שנים וגלינה שעלתה לארץ לפני שבע שנים ישר לתוך 'צהלולים'. היא
התאהבה ביואב כשביקר באירופה ועלתה איתו לארץ. הם באו
ל'צהלולים' להקים משפחה אבל אחרי שנה וחצי של נסיונות כושלים
להביא ילד יואב התקבל למועדון. מאז היא מחכה.

את נעמה העבירו לרשימת ההמתנה. היא מעולם לא ידעה.

שנים עברו וקשרים נרקמו. נעמה התחתנה עם גבעון שהגיע לקיבוץ עם
אחיו כשהם היו בני 15 אבל אחיו התקבל למועדון לפני שנתיים והוא
במקום התאהב בנעמה.
קארין בדיוק נפרדה מאהבה כושלת בשם ניר שבדיוק התאהב בשמרית,
הבת של אילן מהעיתון. לא בדיוק עכשיו התאהב, הוא התאהב בה לפני
כמה חודשים, הוא פשוט שכח לספר לקארין.

קארין ישבה בחדר שלה בדירה שלה ושל נעמה, אבל בלי נעמה כי היא
עברה לגור עם גבעון. לא היה טעם בעיתון שלא כתב הרבה חוץ מעמוד
כותרת, כתבה על המועדון ובעמוד האחרון הורוסקופ ומזג אויר. גם
לא מול הטלויזיה ברפת הישנה, שם ישבו ארבע ילדות קטנות, ניר
ושמרית, ואח של עדנה מחדר האוכל. בגן שעשועים לא היה אף אחד
וקארין חשבה שאם כבר לבד אז במיטה עם אוכל משמין.

היא הלכה לחדר אוכל לגנוב לעצמה חלה עם שוקולד כשמצאה שם את
עדנה בוכה כי שוב פרסמו את חברי המועדון החדשים והיא עוד יושבת
בחדר אוכל עם הסינר המלוכלך. קארין ניסתה לנחם אותה קצת והן
ישבו שם ביחד שעות.

נעמה התקשרה לדירה לבדוק מה שלומה וכשהיא לא ענתה היא הסתובבה
לגבעון והביעה בפניו פעם נוספת את דאגתה לקארין שנהיית עצובה
יותר בכל יום. לפני החתונה היא חשבה טוב טוב מה זה יעשה לקשר
שלה עם קארין אבל אז קארין היתה חברה של ניר והיתה אוטופיית
זוגות ביניהן וזה היה זמן מצוין לחתונה.
בכל זאת נעמה נשארה מודאגת וטרודה. היא התלבשה ויצאה לכיוון
הדירה.

קארין ונעמה מעולם לא התעסקו במועדון החברים. נעמה חשבה שזה
טיפשי לרצות כל כך להיות חבר בלי לדעת מה זה. כל מי שהתקבל לא
יצא החוצה ואף אחד לא ידע מה מתנהל בפנים. קארין חשבה שזה כמו
קסם, אנשים היו מוקסמים מהלא נודע. "ההימור על וילון מספר 2",
היא תמיד אמרה, "קוסם כי וילון מספר 1 יצא סתם חיים רגילים
ב'צהלולים'". בכל זאת היה לה טוב עם נעמה ולא היה לה אכפת גם
וילון מספר 1.

קארין הסתכלה ברשימות של עדנה, ברשימה ח'3 היה כתוב שמה של
נעמה.
"השמות פה זה האנשים שהתקבלו?" היא שאלה את עדנה.
"כן, כאן אלה שהתקבלו ובעמודים אחרי זה זה רשימות ההמתנה."
עדנה העיפה מבט נוסף ברשימה.
"רגע, נעמה זה את או השניה, אני תמיד מתבלבלת, אתן נורא
דומות."

"מה את עושה?! מטורפת! מה קרה לך? תניחי את זה."
קארין ישבה על כיסא במטבח עם אקדח בתוך הפה כשנעמה נכנסה לדירה
שלה.
"קארין מה יש לך?! שוב ניר האדיוט הזה?! מאמי תקשיבי לי, כל מי
שמתקרב לשמרית הפוצה הזאת לא שווה את הטרחה שלך, בטח שלא אקדח
בתוך הפה! מאיפה השגת את זה?"
קארין הניחה את האקדח על השולחן והמשיכה לאחוז בו. "למה באת
לפה?" היא שאלה את נעמה.
"כי דאגתי לך."
היא כיוונה עכשיו את האקדח לנעמה.
"אמרת לגבעון שאת פה?" היא המשיכה לחקור.
"לא."
                                    בום.

קארין נכנסה בליווי בחורה כבת 30 למועדון החברים. בכניסה היה
שולחן קבלה מעץ אלון גולמי מקסים.
"מה השם?" שאלה פקידה מחוייכת.
"נעמה לביא."
"ברוכה הבא, נעמה, החדר שלך ישר במסדרון וימינה, תודיעי לי אם
את צריכה משהו."