קיץ, חם. עומדת בתחנת אוטובוס. בתחנת אוטובוס, רבאק, בת 27.
תיק גב כחול, כן כמו בתיכון, עוד לא התקדמתי לתיק עם שיק.

מתיישבת כי אין לי כוח לעמוד, מסתכלת שמאלה לראות אם האוטובוס
בא.
זקנים יושבים לידי, אני מפסיקה לנשום מהאף. ילדים רעשניים בכל
מקום, מגרדים לי החוצה את העצבים הראשונים שאני חווה ליום הזה,
ויהיו עוד הרבה. יש המון שמחכים לפרוץ החוצה כמו אישה שמחכה
שיאנסו אותה בשביל להרוג משהו.

רעש נוראי באוטובוס, נהג עצבני נוהג נהיגה עצבנית, שליטה לא
מבוקרת על הגז והברקס, סוחט נהמות מציבור הנוסעים שקם, כמוני,
לעוד בוקר של הישרדות בלי לדעת לאן הוא הולך.

הגעתי, פקידה עלובה, רבאק בת 27, זו הפיסגה של חיי שהפחד מרשה
לי, אני רוצה אבל לא מספיק בשביל להילחם. כוח רצון אתם אומרים?
אמביציה, אומץ, התמדה. הכל נכון. אני עושה משהו? בדיוק כמוכם,
רק שורדת.

באה לעבוד. אנה, הבוסית מקבלת את פניי: תשלימי את מה שהתחלת
אתמול, יש ביקורת.
אוההה... ביקורת. המנכ"ל. האיש והכסף, העוצמה והאימה. גורם
המהומה שמתחוללת בתוכי, להתרגש כי עוצמה מסתובבת במשרד, להגביר
לחץ בחזה כי סף הציפיות ממני עולה.
מעניין איך איש כמוהו מתפקד בבית. הוא קורא לאשתו מאמי? בטון
רך. לילדים: חמודים, זמן להכין שיעורים? ואז כשהוא צריך
להתכונן לעבודה הוא מצחצח שיניים, מסדר שיער ומרכיב את המסיכה
של המנכ"ל, בא הביתה מוריד את המסיכה?

ב-17:45 כל הגוף שלי כבר מוכן ללכת הביתה. מחליפה לבגדי הליכה.
גופיה, מכנס ספורט, קושרת חזק נעליים. ארנק ופלאפון מוסתרים
טוב בתוך תיק גב כחול, אמרנו כבר בלי שיק. מינידיסק מוכן עם
הדיסק האהוב. עוד דפיקת לב אחת להתרגשות של לפני ההליכה וביי
אני הולכת.
מוסיקה בתוך האוזניים, מגבירה לי את הפעילות בגוף, תופסת תאוצה
ואנרגיה טובה ומבט קדימה, סנטר מורם כדי שהמשקפים לא יחליקו על
האף, כי זה עושה לי כאבי ראש.
חוצה כבישים באלכסון, סותמת את האף כשיש פחי זבל, הולכת איפה
שיש צל, איפה שיש עליות טובות. נכנסת לטרנס הליכתי מרגיע, בקצב
שלי. אין לי עניין פתאום באנשים אחרים, מה הם לובשים, איך הם
מריחים, אם מסתכלים עלי. אני עוקפת את כולם שועטת קדימה,
מרוכזת במוסיקה למשך 50 דקות מופלאות ששוטפות ממני את היום.

הבית קרוב, מכינה את המפתחות מבלי לעצור את ההליכה, רק כשאני
מחכה למעלית אני מרשה לגוף שלי להתנתק ואז אני מסתכלת על
הפרצוף שלי בהנאה, כולי סמוקה ומזיעה, אדמומיות גדולה מופיעה
לי על הלחיים כמו שני תפוחים גדולים. רואה איך טיפות זיעה
גדולות מכסות לי את המצח ומסביב לפה. אח, איזו הרגשה.

נכנסת הביתה, מתפשטת למקלחת, בוחנת סימני מתיחה, פתאום קמטים.
בישבן, בפנים, בעיניים, הרבה שומן בירכיים, רבאק, אני רק בת
27.