חולם עלייך בין זרועותיי
להרגיש את חום גופך קרוב אליי
ללחוש לך מילים שקטות באוזנייך
לטבוע בנשיקותייך למות בעינייך
לא לרצות לעזוב לעולם
לבלות זמן איתך זה אף פעם לא מספיק
כל פגישה נראתה קצרה אפילו אם דיברנו כל הלילה
כל שיחת טלפון מזכירה לי כמה את רחוקה (אפילו עם זה מרחק של
רבע שעה) וכמה הייתי רוצה להיות לצידך ורחוק ממטלות היום-יום
האפורות.
לשבת שעות ולכתוב אלפי פיוטים של אהבה עלייך ובשבילך
ולא לתת לך אותם כי הם מחווירים לעומת רגשותיי האמיתיים אלייך
וכאשר אני מחליט לומר לך, לספר לשוני נהיית כבדה,
כי מול זיו פניך, אני שהמילים לא זרות לי, נאלם ושותק.
את הסיבה שליבי דופק, את ולא אחרת היא המחשבה הראשונה בכל יום
, והאחרונה לפני השינה (ואם אפשר בחלום מה טוב).
כל איזכור שמך, כל ריח הדומה לאחד מבשמייך מקפיץ אותי לראות
האם את בסביבה, אפילו שאני יודע שאת בכלל רחוקה, בקצה השני של
המדינה.
לפנק אותך, להתייחס אלייך כמו מלכה, כי זה מה שאת בשבילי, רמה,
נישאת ואלוהית. את היחידה במינה בשבילי ואין לך אחרת, ורצוני
רק לראות אותך מחייכת את אותו חיוך כנה מהלב שבו כמו כל דבר
אחר בך התאהבתי.
ללטף אותך בנקודות הכי מדגדגות ולהרגיש אותך מתכווצת,
להיות חייב ללכת, אבל לא לרצות לעזוב, למשוך את הזמן ככל
שניתן
לתת נשיקה אחרונה ואז עוד אחת. ולרוץ כי כבר מאחרים.
לשלב ידיים באמצע היום והעולם לא קיים מלבדנו הוא מתקיים
משתיקה תנועות ומבטים. להחזיק את ידך בזמן השיעור, לחכך רגלי
ברגלך
להתעצבן כשאת לא הגיונית ולסלוח מיד כי זאת את.
לקנא ללא סיבה בבחור שחולק איתך ספסל רק לגלות שדיברת רק עליי
לראות בחורה יפה ולחשוב עלייך כי עיניי רואות רק אותך וליבי
בידך
חיבוק של פרידה נמשך ללא סוף, את לא רוצה לעזוב ואני רוצה
להמשיך
שנייה אחרי שעזבתי אני מוצא בכיסיי משהו קטן שלך ולמרות שברור
שאראה אותך לפני שתצטרכי אותו (אם בכלל) אני חוזר אלייך מיד
"רק כדי להחזיר" ולזכות בעוד חיבוק ונשיקה גנובה.
לספור את נמשיך ללטף ולנשק כל אחד מהם כאילו היה יחיד ומיוחד
לישון לילה שלם איתך בזרועותיי, להתבונן בך ישנה כל כך שלווה
ורגועה, ולהתעורר לחיוכך בבוקר אביבי של שמש ואור.
ללטף את שעריך ולא לרצות להתנתק ממך ומהשמיכות
להכין איתך ארוחת בוקר בידיעה שהיא תתקרר עד שנשב לאכול
מתנהג בשכרות לא מאלכוהול של ליל אמש ממנו התפכחנו כבר מזמן
אלא ממך, מגופך, מהקלילות שאת נושאת את עצמך, מחיוכך,
נשיקותייך...
כשאנחנו נפרדים להרבה זמן (אפילו אם זה למספר שעות) ליבי נצבט
והגעגוע פורח כל רגע שאני בלעדייך נראה כמו נצח עם חלל כואב
בלב בשעון מתבונן ללא קץ לזמן בו נפגש, וכשנפגשים כמו לא
התראינו שנים אפילו אם זאת רק שעה.
מתאפק בכל כוחותיי לא לכסות אותך בנשיקות מכף רגל ועד ראש.
ומסתפק בנשיקה אחת ולפתע החלל מתמלא ואני מרגיש שוב שלם כי את
החלק הטוב שבי, את מוציאה ממני את המיטב את הרוך, הטוב והפואטי
שהעולם האדיש והמרושע אינו יכול לדכא, איתך לצידי אין מכשול
שלא אוכל לעבור... חוץ מפרידה ממך.