זוהי מן תחושה, שלא תהיה מועקה והכל יהיה "פצצה" והשכנה
הפוסטמה, לא תצעק על בעלה.
ואני אשב לי עם "מגולגלת" במרפסת עם האויר הצח
וארגיש את ראתיי "נפתחות" לבואתה של "הסטלה".
"האמרלד דריזלינג" ששמתי אתמול במקרר יהיה קר ומושלם,
ואני אשתה לי מכוס הקריסטל שקיבלתי בחג - את "הלבן" המעודן,
עם טעם של עוד, והכל יהיה מסודר בלי בלאגן.
אני אצעק לרוני בוקר-טוב והיא סוף סוף לא תענה - "תמות
אידיוט", ולקראת יום - כיפור היא תסלח לי שליקקתי אותה, "באמת
או חובה", ונחזור להיות החברים הכי טובים בשכונה.
וכשאחזור הביתה ואכנס לחדר האינטימי שלי - אני לא אשמע עוד -
פעם את אבא מסביר לאמא דברים בפנטומימה ואת אוצר המילים המדהים
שלו, בו הוא נוהג להשתמש יום-יום.
ואחותי תהיה סוף-סוף ממש נחמדה ותזרוק לי איזו אגורה, כי אני
מרושש לגמרי ולקמצנית הזונה יש - "יד כבדה".
והכלב שלי ירוץ אליי בדשא ולא ינשך לי את הרגל משנאה, מכיוון
שהפעם באתי לליטוף ולא לבעיטה.
וכשאני אשב לי מול הטלויזיה, הקריין יגיד - "ערב-טוב,  היום יש
רק חדשות טובות :
אף אחד לא נהרג בתאונת דרכים, סיור של צה"ל תפס מחבלים,
היום זה חג האוהבים ואף אחד לא השתגע וניסה להפיל מגדלים".
וכשאלך לי לישון בהרגשה כ"כ טובה, אני לא אשמע את השכן מתנשף
על השכנה ולא עוד שיפוצים כלליים בבית שלהם באחת בלילה.
כי היום זה היום המושלם והאופטימי שלי,ולשם שינוי מגיע לי יום
אחד של שגרה והרגשה טובה, יום של שלווה, אחווה ואהבה, בציפייה
ליום חדש הממשמש ובא, ובידיעה שהוא יהיה יום זוועה.