הוא חושב שאין לו מזל. ככה נדמה לו.
תמיד מכניס לראש את השליליות שבחיים. את הצד הרע שבכל דבר.
מתי כבר תלמד? אני אומר לו.
בחיים אין רע, יש רק טוב. "רע" זה רק אשלייה שהאדם יצר לעצמו.
הוא לא מאמין לי.
"החיים חרא", ציטוט מפיו...
אמרתי לו שהחיים הם כמו גלגל, שפעם אתה למעלה ופעם למטה.
והוא השיב - החיים הם גלגל, אני לא צריך שאתה תגלה לי את זה...
כבר הספקתי  להידרס על ידי גלגל החיים הזה כמה פעמים...
הוא נאנח. לפעמים תוהה על קנקנו. לפעמים על של אחרים. ותמיד
תמיד מקטר.
למה זה קורה לי?
כי אתה מרחם על עצמך יותר מדי. משלה את עצמך באשליות חסרות
תקווה.
איזה מסכן... אני! שאני צריך לסבול אותך יום אחרי יום, מקטר
ומתבכיין. אולי תפסיק כבר? אתה לא מבין שאתה הוא הגורם לכל
צרותיך? לא אף אחד אחר.
"אולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף ליבו" אני מצטט לו. פסוק
ממשלי. לרגע אחד הוא מתפכח, מסכים עם דברי, ומיד אחר כך חוזר
ליגונו. "אין כסף", "אין מנוחה" אין פה ואין שם, הוא יאשים את
כל העולם בגלל ששכח איפה שם את אותו חפץ שאבד לו, ואז רגע לאחר
מכן הוא מגלה  אותו מונח לו על השולחן, לעיני כל עובר ושב. ואז
פתאם הוא שותק. כי הוא מבין שהפעם הפשלה הייתה שלו. רק חבל
שהוא לא מבין שתמיד הפשלה היא שלו ולא של אף אחד אחר. חבל
שבכביש הוא מקלל את כל מי שנוהג בצורה שלא נראית לו, בין אם
היא נהיגה נכונה ובין אם זאת נהיגה מסוכנת לציבור...
הגמל לא רואה את הדבשת שלו. ההיפופוטם, לעומתו, את הכרס...
הכלב שב על קאו, הנחש מכיש בלי שום טעם וריח. ומה יתרון לבעל
הלשון?
החיים והמוות ביד הלשון. הטוב והרע, החוזק והחולשה. כולם כאחד.
אם רק היינו משתמשים בהם בצורה הנכונה, היינו כולנו אנשים
מושלמים. הוא ממשיך בשלו, לרטון, לקטר ולהאנח על צרותיו.
אני, לעומתו, ממשיך לומר - גם זו לטובה.