משהו משתנה לי מול העיניים ואני לא יכולה לזהות מה זה כשאני
במצב רוח חצי ישן חצי כותב. תשעה באב ויש לי את הפרצוף שמתאים
לזה.
למזלי גם היום אני צריכה לעבוד.
אני הורסת דברים שגדלתי עליהם ובחרתי להאמין בהם. בסופו של דבר
תלוש המשכורת ניצח.
ציפורים שחורות מתופפות לי על החלון ומזכירות לי את הביטלס ואת
זה שכבר חודשים לא הצלחתי להוציא מעצמי טיפת רגש לנייר.
זאת הרגשה מוזרה בבטן. עירוב של רגשות שאף אחד מהם הוא לא
שמחה.
העיניים שלי נעצמות וכבר ישנתי כל היום. אני בוכה כי נגמרה
הגבינה הלבנה... הם תמיד אמרו לי שעדיף לי להיות עצמי בצורה
הכי טבעית שיש אבל אני מעדיפה להרגיש מזוייפת מאשר להרגיש את
זה.