[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דורון שי
/
סיפור אהבה

ג'ניפר עמדה במטבח המרווח שלה והביטה בבנה ובתה מהחלון. שני
התאומים המקסימים שלה שיחקו בשלג באותו בוקר קריר של נובמבר.
קולות הצחוק שהעירו אותה ממיטתה באותו הבוקר לא נמוגו עדיין,
והתאומים עדיין השתובבו עם אביהם במשחקי כדור שונים.
היא הסיטה מבטה מהילדים והביטה בפניו המחייכים של בעלה. מייקל,
כהרגלו, נראה מאושר ושמח לשחק עם הילדים.
היא נזכרה בלילה הקודם.
איזה לילה!
מייקל דאג שתהנה כמו שצריך אחרי שעלו למיטה...
למרות שזה לא היה מפתיע, כי מייקל הריי תמיד היה קשוב לצרכים
שלה, עוד לפני שהציע לה להינשא לו, לפני בדיוק 12 שנה.
גם זה היה ביום ההולדת שלה, היא בדיוק חגגה עשרים ושלוש שנים,
והוא הוציא אותה לארוחת ערב חגיגית לכבוד זה...
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאו ממש ליום הולדתה, עד אז הוא תמיד
בישל לכבודה, הוא הייתה בטוחה שהוא הולך להיפרד ממנה...

"הכל בסדר מייקל?" שאלה במבט מודאג.
"כן, ג'ני, למה?" הופתע מייקל.
"לא... זה פשוט שהיום יום ההולדת שלי, ועד עכשיו, תמיד בישלת
לכבודי..."
"נו, אז מה?..."
"אז זה פשוט מוזר, זה הכל..."
"טוב, על החיים ועל המוות... אני פשוט לא יכולתי לחכות
יותר..." אמר מייקל בעודו כורע מולה על ברך אחת.
היא התחילה לבכות מהתרגשות, בעוד מייקל מבקש את ידה.
כשראה שהיא דומעת, נלחץ מייקל ושאל "הכל בסדר, יפה שלי?"
"כן... זה פשוט ש... ובכן... אני מאוד מאושרת כרגע..."

גם עכשיו, 12 שנים מאוחר יותר, לא יכלה לחשוב על הרגע הזה בלי
לדמוע. מה קרה להם?
מייקל תמיד היה זה שהזכיר לה את יום הולדתה, שדאג לציין את
האירוע, ואילו השנה...
השנה הוא לא הזכיר זאת אפילו במילה...
וכשחשבה על זה, גם אתמול בלילה נראה לא מרוכז, ומשהו היה
חסר...
יכול להיות שהוא לא אוהב אותה יותר?
טוב, לא חשוב, היא תאהב מספיק בשביל שניהם...
פיטר וונדי נכנסו בריצה בעד דלת המטבח, ואביהם בעקבותיהם.
מייקל ניגש לג'ניפר ונישק אותה על לחייה "מה קורה, יפה שלי?"
"הו, היה כל כך נפלא להתעורר הבוקר לצליל קולות הצחוק שלכם
מייק..."
"הו, ג'ן ג'ן, אני מצטער שהערנו אותך, אבל זה השלג הראשון
העונה, והקטנים ממש השתוקקו לצאת , you know how they get
somtimes..."
"אל תדאג, מותק, לא הערתם אותי, אבל נהנתי לשמוע אתכם
משתובבים, זה הכל..." אמרה וחשבה לעצמה, שהמבט המודאג שהיה לו
כשחשב שהעירו אותה, היה לא אופייני לו בכלל, וממה הוא מודאג,
זה לא שהיא תתנפל עליו כי היא התעוררה ושמעה אותם משתעשעים
בחוץ...

מייקל היה מודאג...
אם ג'ניפר תגלה את ההפתעה של התאומים, הם יתאכזבו כל כך. הם
עבדו כל כך קשה על ההפתעה הזאת, מזל שהם חזרו לפני שהתעוררה,
ושהיא לא תפסה אותם יוצאים מהרכב.
פיטר וונדי היו כמו רדאר אנושי בכל מה שנוגע לאמם, והוא ידע את
זה. אם היא תעלה עליהם, היא לא תוכל להסתיר מהם שהיא יודעת, הם
יריחו את השקר מקילומטרים...
מעניין אם היא חושדת...

פיטר וונדי החליפו מבטים, מודאגים משהו מהתגובה האדישה כביכול
של אמם.
היא נראתה כועסת, והם היו בטוחים שהיא לא ממש מאמינה לשטויות
שאבא אמר לה. הם ניסו להפיג את המתח, ובדרך לאפשר לאבא להביא
את הדברים מהאוטו.
"אמא, בואי , הבטחת לעזור לי עם העבודה למחר לכיתה" אמרה
וונדי, וגררה את ג'ניפר לחדרה, כשפיטר ממהר אחריהם ומציף את
ג'ניפר מלא בשאלות כרימון.

מייקל, בהערכה לטקטיקת ההסחה שנקטו התאומים, גיחך לעצמו ויצא
בחשאי למכונית להביא את הדברים.

שאר היום עבר בלי אירועים מיוחדים, וג'ניפר, נחושה בדעתה
ליהנות מיום בחיק משפחתה, ולא להפגע מחוסר תשומת ליבם ליום
ההולדת ה- 35 שלה, צחקה והשתעשעה איתם, אבל פיטר וונדי שמו לב
היטב לעצב בעיניה, וקיוו שהוא רק בשל העובדה ש"שכחו" את יום
הולדתה.
פיטר ידע, בדיוק כמו וונדי, שאמם נפגעה מאוד שלא ציינו את יום
הולדתה, ונזכר בדקירת אשמה, שכל יום הולדת שלהם היתה תמיד
אירוע מיוחד, במיוחד יום הולדתם האחרונה, יום הולדת 8 היתה ממש
אירוע מהותי, במיוחד בגלל שאמא ואבא הדיוק חגגו 10 שנות
נישואין,
כשהוא חשב על זה, נראה שלכל אירוע מהותי אצלם, נופל תמיד על
יום הולדת של מישהו מבני המשפחה...

בערב, פיטר גרר את ג'ניפר החוצה לטיול, בתואנה שהוא ממש חייב
לצאת, ומתוך ידיעה שהיא בחיים לא תיתן לו לצאת להסתובב לבדו
בשעות החשיכה. וונדי הצטרפה למייקל שהעמיד פני ישן על הספה
בסלון, בטענה שהיא עוד דקה נרדמת.

ג'ניפר, שקטה שלא כהרגלה, צעדה בנחת  אוחזת בידו של בנה,
שפיטפט במרץ.
בבית, מייקל ווונדי ארגנו במהירות את השולחן ועליו כל הדברים
שקנו באותו הבוקר, וכל מה שפיטר וונדי ארגנו בחשאי במהלך השבוע
החולף.

כשפיטר וג'ניפר חזרו הביתה חצי שעה מאוחר יותר, הכל היה כבר
מוכן, עד הפמוט האחרון...

ג'ניפק נכנסה לבית, חושבת לעצמה שכדאי לגשת להעיר את מייקל
וונדי, ושגם היא מתחילה לחוש עייפות, פיטר, לצידה, החל להראות
סימני מתח לא מובנים, עכשיו כשעמדו בפתח הבית."פיטר, יקירי,
הכל בסדר? אתה נראה מתוח שלא כהרגלך..."
"כן, אמא, אני בסדר," מהר פיטר להרגיע את אמו.

שעתיים אחר כך...

"אוה מייקל, זה היה מקסים"
"ג'ן, יקירה, זה הילדים" חייך מייקל.
"ומי הכניס את הרעיון לראשם?"
"אוה, ג'ן, אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך, מייקל..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם מסע מהסלון
למטבח מתחיל
בקערת גרעינים
ריקה אחת


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/7/06 15:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון שי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה