בפינת רחוב עומדת בודדה
ניצבת לה ילדה קטנה,
ילדה תמה.
כנציב מלח,בוכיה.
"אמרי מדוע את בוכה.
מדוע זולגות הדמעות על לחייך?
ומה אשר מרטיט שפתותייך?"

לבנה,
חיוורת ומפוחדת
אדישה לכל וממלמלת
"ילדה, מה קרה?
האם פגעו בך, או שמא את פצועה?
ומה כל כתמי הדם הללו עלייך?
האם מהגוויות שמוטלות כאן לרגלייך?
או שמא מהדי ההתפוצצויות שברחובותייך?

ממשיכה לעמוד
על רגליה איתן,
לא יודעת מה עכשיו ולאן?
מלאה צער,
געגוע לאתמול,
כך עובר עליה עוד יום של חול.
"גלי לי סודך?
ואולי צריכה את טיפול?"
מתבוננת בעיניים גדולות
מסתכלת
אינה מעכלת
אפופת בלבול.