בתרגומה של תמר בורסוק

אני ישראלי ספרדי שמשפחתו חיה במזרח התיכון מזמן קדום. בנעורי
השתייכתי לפלג ה''חלוצי'' ביותר של הקהילה היהודית וגרתי
בקיבוצים שונים, שהיו בסיס הכוח של מפלגת העבודה הישראלית. אם
כי סבלתי מאפליה גזעית לפעמים, גרמו לי להאמין שאנחנו בונים
בהדרגה חברה צודקת ואכפתית המבוססת על אחוות רעים אנושית
ויהודית. אפילו הזנחתי את השפה הערבית ואת התרבות המזרח
תיכונית שלי למען ה''איחוד'', מתוך רצון להיות ''מקובל'' או
''נכלל''. טעיתי.
הספקות הראשונים שלי החלו בשנת 1948, כשהייתי עד לגירוש המסיבי
של פלסטינים - גברים, נשים וילדים - שרובם לא נטלו חלק במאבק.
כמו כן ראיתי את אחרוני תושבי דיר-יאסין יוצאים בתהלוכה לאורך
רחוב יפו בירושלים, לפני שהם נורו.
ההלם הבא התרחש בתחילת שנת 1950 כאשר ישראל הביאה מאות אלפי
ספרדים מהמדינות השכנות לידי עוני מוחלט בתנאים נוראים של
מחנה, בשעה שהעולים האשכנזים מאירופה קיבלו הסדרי מחיה נוחים
ותעסוקה.
כסטודנט ללימודי ערב באוניברסיטה העברית בירושלים, מינו אותי
לכתב מיוחד בעיתון היומי העברי ''על המשמר'' ובשבועון הערבי
''אל-מירסאד''. עבודה זו אפשרה לי לדבר עם פלסטינים רבים,
אזרחי ישראל, אשר נהרסו תחת החוקים שהחרימו את רוב רכושם ושמו
אותם תחת שליטה צבאית.
המחקר נמשך מאז, ואוסף רב של מסמכים הניע אותי לכדי מסקנה
שהספרדים היהודים והפלסטינים חולקים לא רק את אותה שפה, את
אותה תרבות ואת אותו רקע, אלא גם את אותו גורל שלא היטיב עמם
עקב ההתיישבות הציונית בפלסטין.
התעמולה הישראלית מדברת וכותבת בסגנון עיקש ומעייף על רכישת
מוצרי הצריכה של הספרדים והאשכנזים (והפלסטינים) בישראל, אך
שוכחת לציין שהאשכנזים מהגטאות המזרח אירופאיים מוכי העוני
הסתדרו הרבה יותר טוב במונחים יחסיים ושהפער החומרי בין
המקומיים, שקודם היה להם מספיק כדי לנהל חיים טובים, ובין
המתיישבים החדשים שהגיעו הולך ומתרחב כל הזמן. לעולם אין
ההרהורים על העולם שאיבדנו חיוביים.
מחקר זה יראה שהיחס המועדף שמקבלים עתה העולים הרוסים (1990)
בדיור ובתעסוקה ברמה החומרית, ושהקבלה המיידית של השקפותיהם
ושל הערכים שלהם במישור התרבותי, אינם דבר חדש: זה היה ממוסד
מאז תחילת הפעילות הציונית בפלסטין ברבע האחרון של המאה התשע
עשרה, ותמיד על חשבון הספרדים והפלסטינים. ומשלימים זאת ההשמצה
וההשפלה השיטתיות של האנשים המקומיים. ספר זה מנסה לספק עדות
לכך.
גדעון נ. גלעדי
לונדון, 1990