כמו פרפר, את מרחפת לך מפרח לפרח, לא עוצרת לשניה.
ברגע אחד את עליו, מוצצת את צופו, מתענגת על כל טיפה,
וברגע שהצוף נגמר, ממשיכה הלאה, עוברת לאחר.

את לא נחה, לא חושבת, לא רואה שאת פוגעת, שאת רומסת
את עושה את הכל באשליה כל כך מתוקה, הרי כמו פרפר את,
כל כך עדינה, כל כך קטנה, כל כך טהורה.
לא מודעת לכוחך וליופייך העצום
לא מודעת לעובדה שאחרייך מסתובבים אלפי ראשים.

לפעמים את מתייאשת, רוצה כבר למצוא מקום לנוח,
לבלות את שארית חייך שם, איתו.
נמאס לך מהמרוץ האינסופי,
את כבר עייפה.

ואז את מנסה,
מוצאת לך איזה פרח.
רוצה להשאר, אבל פשוט לא יכולה
כי כמו פרפר את,
את חופשיה.

וכשאת במקום אחד,
את מרגישה כלואה,
את מנסה לנשום, אבל אין אוויר.
הפרח לוחץ, סוגר מעל ראשך את עלי הכותרת.
מאהבה הדבר, מהפחד לאבד אותך.

אבל את לא מסוגלת
יודעת שאת פוגעת,
מתפללת שיהיה אפשר אחרת.
מצטערת
אבל את, מוכרחה ללכת

את חופשיה.