אני כבר לא יודעת,

אני לא אוהבת אותו...

ואני לא חושבת שהוא אוהב אותי

אני מרגישה שהוא מנסה להיות מעליי, לשלוט בי, להחליט במקומי,

אני מרגישה חוסר עצמאות...

אני מרגישה מועקה...

כל כך שונים...

והוא משקיע...

בפלאפון שלו אני נקראת "מותק שלי"

אבל אני לא...

הוא שולח לי פול נשיקות כשהוא שולח סמסים או במסנג'ר...

אבל אנחנו לא...

והוא אומר לי שהוא חושב עליי... ואני גם חושבת עליו... אבל לא
באותה צורה...

והוא משקיע, אני לא... לא יכולה

הוא רוצה להיפגש, אני מרגישה שצריכים רק מתוך חובה

אני נוראה, אני מגעילה אני... משלה אותו :(

ואני מרגישה כל כך רע...

נהפכתי להיות מאלה...

שנכנסות לקשרים בלי לחשוב...

אבל אני אהבתי אותו... התלהבתי ממנו כל כך

הוא כל כך ריגש אותי...

לאן זה נעלם?

ואני מבינה למה זה עבר

כי אני לא מוכנה לקשר...

אולי הדחקתי הכל כמו תמיד, אבל זה עדיין נמצא שם...

כמו אבק ששמים מתחת לשטיח... מבחוץ הכל נקי ויפה

אבל עדיין יש אבק... הוא עדיין קיים...

ויום אחד אצטרך להתמודד עם מה שלא ניקיתי, את כל הלכלוך שיש לי
בלב (הופה... אני מרגישה צורך לכתוב שיר)

וזה כל כך קשה...

כל כך כבד... ומכביד...

וזה גדל בכל פעם...

היום אני נפגשת איתו...

משחקים באולינג

יהיה לי את האומץ?

לפחות לדבר איתו, לומר לו מה מפריע לי?

לומר לו שאני פשוט לא הבנתי למה כל כך קשה לי

כי הוא בסדר וגם הוא לא עשה משהו קריטי,

ומשהו מכביד עליי...

והבנתי מזה...

אני לא מוכנה לקשר...

אני לא מוכנה לאהוב

אז למה אני כן מוכנה?