לא היה שום דבר שונה באותו היום... הכל היה כרגיל, התעוררתי
בבוקר, השמש זרחה, הציפורים צייצו. הכנתי קפה, קראתי בעיתון את
המודעות הרגילות, סתם עוד יום שני בבוקר.
בחדשות של הבוקר בדרך לעבודה שמעתי שתפסו עוד שר במעילת כספים.
שהערב יש משחק חשוב בכדורסל ושיש פקק בדרך לעבודה...
בהפסקה ירדתי עם החבר'ה מהמשרד לאכול במסעדה אסייתית שהייתה
במורד הרחוב... אני אף פעם לא הבנתי איך יכולה להיות מסעדה
שמכילה סגנונות אוכל מיבשת שלמה.
בדרך חזרה החלטתי למלא כרטיס לוטו כמיטב המסורת, שניסיתי
להשאיר חיה.
היו לי את המספרים הקבועים, 7 כי כל הזמן אמרו לי שזה מספר בעל
משמעות, 9 התחלת המספר 90210 שהיתה סדרת הטלויזיה האהובה עלי,
15 תאריך לידה - חייבים לפחות אחד כזה, 21 תמיד אמרו לי שאני
טוב במשחק 21 שאלות אז אימצתי אותו, 23 כי אין על ג'ורדן, 28
הגיל שבו החלטתי שאני אתחתן, ו-42 כי זה משמעות היקום.
הערב כבר הגיע וחזרתי לדירה אחרי חצי שעה. כבר התרווחתי בכורסא
עם פחית הבירה ביד.
ראיתי את המשחק. כמובן שהקבוצה שרציתי שתנצח פיגרה ב-27 נקודות
כבר במחצית.
התחילו הפרסומות לפני תחילת המחצית השניה. יצאתי מהשירותים
והלכתי למטבח להוציא את הפחית הבאה. כשברקע התחילה ההגרלה של
הלוטו הלכתי חזרה להתישב על הכורסא וכשהרמתי מבט ראיתי כבר את
המספרים 7,21 ו-23 על המסך. שלפתי את הכרטיס מהפאוצ'.
המכונה פשוט המשיכה והוציאה את כולם 15, 9, 42, 28...
נשארתי עם פה פתוח, מסתכל על המסך שוב ומוריד את העיניים
לכרטיס ושוב למסך ושוב לכרטיס. השדרן דיבר על משהו שכבר ארבע
עשרה שבועות לא היה זוכה ואני המשכתי להסתכל שאלה באמת
המספרים...
הנחתי אותו בעדינות על השולחן שבטעות לא ימחק הדיו, ומיד הזזתי
את פחית הבירה ממנו.
הסתכלתי ובבת אחת פלטתי שאגת שמחה ענקית וקפצתי מהכורסא. הכלב
שלי שנבהל מהצרחה הסתכל עלי ופשוט התחיל לקפוץ יחד איתי
ולנבוח...
ביום שלאחר מכן הגעתי לגבות את הפרס - 120 מיליון דולר. מאותו
יום החיים שלי פשוט עלו על מסלול מוזר ביותר...

ככה עברו להם הימים. התפטרתי מהעבודה שלי ונכנסתי לעסקי הכלכלה
ובתוך כמה חודשים, בעזרת כמה יועצי השקעות, שילשתי את הכסף
שזכיתי בו. כמעט בין לילה הפכתי להיות אחד האנשים הכי חזקים
בתחום הכלכלה במדינה, התחלתי לרכוש חברות וכל חברה שרכשתי פשוט
הלכה וגדלה והצליחה יותר ויותר. מכאן השלב הבא היה לי ברור
מאליו ונכנסתי לפוליטיקה. שנה אח"כ כבר נהייתי באופוזיציה,
ואחרי שהתקשורת חשפה רומן בין אשת ראש הממשלה לשר החוץ, ימיה
של הממשלה הזאת היו ספורים. כולם הפצירו בי לרוץ לרשות הממשלה
ולמרות שלא היה לי כל כך נוח עם זה הסכמתי. הבחירות הפתיעו
אותי. רצתי עם עוד שני מועמדים חריפים מאוד. הייתי עם המשפחה
והחברים. כשהגיעו התוצאות הופיעו הפרצופים של שלושתנו על המסך
וכשהגיעו ל-20 אחוז הפסיקה העמודה של הראשון, ב-30 הפסיקה
העמודה של השני ושלי המשיכה לעלות עד 50 אחוז.
בחודשים הראשונים בתור ראש ממשלה הכל היה רגוע. הסתדרתי עם
התפקיד לא רע, אישרתי כמה דברים שלא הסכמתי איתם אבל היועצים
שלי אמרו לי שזה "מסט" והם הזהירו אותי כשנכנסתי לתפקיד שהם לא
ישתמשו בקלף הזה הרבה אבל מתי שהם כן אז זה רציני.

עברו להן ארבע שנים ובינתיים הפכתי להיות האיש הרביעי בעושרו
בעולם. ניהלתי מדינה וכל זה בגיל 34.
לא התחשק לי לעבור עוד קדנציה בתור ראש ממשלה אז החלטתי שלא
לרוץ. אני שמח שהסגן שלי בסוף זכה בבחירות למרות שחודשים לפני
כן תפסו אותו עם זונה בלימוזינה.
ככה חלף לו הזמן. כשחזרתי מהטיול מסביב לעולם שעשיתי בכדור
פורח ואחרי שביקרתי בכמה מדינות העולם השלישי, חזרתי לבית
והתחלתי לעבור על הדואר שהעוזר השאיר לי.
דפדפתי בין המכתבים ועצרתי במכתב שהייתה עליו חותמת של האו"ם.
פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא "אנו מזמינים אותך להתמודד על
משרת מזכיר האו"ם". מאחר שלא היו לי כל כך הרבה תוכניות לאותה
שנה טסתי לניו יורק והתמודדתי על התפקיד. אחרי כמה הליכים
והצבעות קיבלתי את התפקיד.
וככה הסתובבתי לי בכל העולם, מתקן את כל מה שלא בסדר, מפייס
בין מדינות אויבות, עוזר לעניים ושומר על הסטטוס קוו של תעשיית
הגרעין בעולם.
גם את התפקיד הזה סיימתי בסוף וקיבלתי כמה מגנים עם הקדשות
ומספר תעודות הערכה.
הפעם, בהפסקה שלקחתי השתתפתי במשלחת שמיפתה את אנטרטיקה ומאחר
שסיימנו די מוקדם ניסיתי להתקבל לנאס"א. לרוע המזל קיבלו אותי
כמחליף למשימה אך האסטרונאוט המקורי שאותו הייתי אמור להחליף
החליט שהוא לא משתתף בסוף מאחר שהתאהב במפקד הטיסה המחליף...
אחרי הרבה מאוד אימונים מצאתי את עצמי בחללית. בקשר כבר ספרו
אחורה. אחרי חמישה שבועות הגיעה החללית שלנו למסלול המתוכנן
ובסוף נחתנו בשלום על מאדים. היה לנו משם שידור חי לכל העולם
וכולם חייכו והיו שמחים.
הצלחנו להמריא בשלום ולקחנו הרבה דברים לחקור כשנגיע.
ההצעה הבאה הגיעה גם כן מהאו"ם, רק שהפעם היא הייתה קצת שונה.
הם החליטו למנות אותי לשליט העולם, שכל ראשי המדינות של העולם
החופשי יהיו כפופים לי... שוב פעם לא התלהבתי בתחלה מהרעיון כי
זה נשמע לי אחריות גדולה מדי אבל עדיין זה נשמע מעניין אז
הסכמתי.
הכל התנהל כמו שצריך, ואפילו שאר המדינות - כשראו איך קידמתי
את המדינות שהיו תחתי - הצטרפו גם הן עד שכולן היו תחתי...
אחרי כמה שנים החליטו בועדה מסוימת להקים דת שאני הסמל שלה
ושיצטרכו לסגוד לי. ניסיתי להסביר להם שזה בסדר ושאני לא צריך
את כל זה אבל הם התעקשו ולא היה לי נעים להגיד לא.
וככה, בגיל 56 הייתי שליט העולם, הייתי בחלל, הייתי האדם העשיר
בעולם, היו לי את כל הנשים שבעולם, גרתי בארמון והיתה לי את
היכולת להרוג אנשים ולמנוע מאנשים ללדת.
הרבה אנשים היו מופתעים מזה שבסוף החלטתי להתאבד למרות שזה היה
סיום די דרמטי ומתאים לחיים הסוערים שהיו לי. אבל בכל זאת,
כולם חשבו לעצמם, איך מישהו שהוא כל יכול, שיכול להחליט מה
אנשים ירגישו, מרגיש שמשהו לא בסדר עד כדי כך שהוא מחליט
להתאבד.
עכשיו כשאני מסתכל על זה אחורה יכול להיות שזו היתה החלטה לא
טובה כי בסוף היו כמה אנשים שמאוד היו עצובים בגלל זה וכנראה
שההחלטה לכתוב את מכתב ההתאבדות בשפה שלימד אותי כהן אינקה זקן
שמת באותו שבוע של סוף הלימוד היתה שגויה מאחר שרק שנינו ידענו
את השפה הזאת.
אז עכשיו, אחרי שנים של הצלחה, אני כאן, מסתכל מלמעלה על עצמי
שוכב בתוך ארגז מתחת לאדמה וחושב על כל מה שלא הספקתי לעשות
וכשהבנתי שהרשימה ריקה, הצטערתי על כך שלא הצלחתי להבהיר
לאנשים שהסיבה היא כי לא היה דבר שלא עשיתי, נגמרו לי
הרעיונות, לא היה לי לאן לשאוף, לא היו ליועצים שלי דברים
חדשים בשבילי לנסות אז החלטתי לנסות את הדבר האחרון שנשאר...
וככה, אחרי כל הקריירה המפוארת שלי, נשארתי עוד אחד פתטי
שהתאבד מסיבה שאף אחד לא יבין עד שהוא לא יהיה במצב הזה...