בדיחה של אלוהים שנתן לי תלתלים
גדש אותי בבולשיט במסווה של הגיגים
קופצים מסתבכים בעצמם
מתעמרים. אחד ועוד אחד והמים לא כחולים
בולשיט.
מסתכל בפנים מעבר לקווים חיצוניים
תלתלים לא מסרקים.
מעבר למחוזות כבושים
מוחות שטופים
לשם לא הגיעו
מדענים, פסיכואנליטיקאים, מיסטיקנים, חרייתנים.
כי מותר הנפש מגוף
בשם המסתורין.
אחד ועוד אחד יהיה לאפס
או אולי להכל?
כאן ועכשיו, מתפתלים ברוח עיוועים
הבל הבלים.
אל הים
לעצום עיניים, לווקם ניחוח, יבואו גלים
שוטפים
את ניוטון  פרויד ניטשה וחברים
חוקיות דינמית נטשטש את הקווים
נערפל את החושים
התלגום משיקוי הפלאים?
לוייתן במצולות, בתולות ים נוגות, חותכות
אצות וכוכבי ים
התאבכות זהובה, סנפירים, טריליון בועה בתוך בועה בתוך בועה
בפנים, שם יושב לו אלהים וצוחק על החיים.