הוא מהדהד בכל גופה, הוא נמצא בתוך הוורידים,העורקים והעצמות
החלולות. הוא במחשבותיה וחלומותיה. שמו מתגלגל בתוכה כמו זה
היה טבעי בשבילו לחיות בה ולייסר אותה.
אף אחד אינו יודע את זעקתה מפני שזעקתה חרישית כפי שזעקתה של
חתולה וולדנית אינה נשמעת בעת המלטתה השלישית לעונה זו. אבל
היום היא החליטה. היא החליטה לשים לזה קץ, היום היא תוציא אותו
מתוכה. היום היא תשחרר את שניהם.
היום היא תעשה זאת ותצליח. היום היא תשים קץ לחייהם. אבל הפעם
היא תצליח. לא כמו הפעם ההיא, אותה פעם עם מאהב נושן שהגיע יום
אחד עם הכדורים ואמר שהיום הוא בוחר במוות על פני החיים. אותו
אחד שפעם חשבה שהיא אוהבת כל-כך, שהיא אינה תוכל לשרוד בלעדיו,
אותו אחד שהיא אמרה לו שהיא תלך לאן שהוא ייבחר - ואם הוא בוחר
במוות, אז גם היא.
הם שתו כמות גדולה של כדורים, ובמשך שלושה ימים נפלו לתרדמת.
היא זוכרת שבעת התרדמת היא נאבקה, היא החליטה שהיא בוחרת בחיים
ושזה לא מאוחר מדיי. היא רק לא ידעה ששתיית כדורים עם מים לא
הורגת, היא רק שולחת למנוחה ארוכה. היום היא כבר יודעת איך
עושים זאת. היא זוכרת איך הייתה בין המציאות לדמיון, איך אמא
שלו דפקה על הדלת ללא הפסקה, מבלי שתדע מה עשו וביקשה להעיר
אותם. היא לא ידעה את מה שקרה.
היום היא תעשה זאת ותצליח. היא תצליח להוציא את שניהם להורג.
זה שנמצא בתוכה, ואת עצמה - זאת שנושאת אותו בקרבה. היא כבר
תכננה הכול - היא הודיעה  למשפחה ולחברים שהיא נוסעת לכמה
ימים. היא לקחה את הכלבה ושני החתולים אל אמה ונפרדה לשלום.
אף ולו נפש אחת ידעה מה שתכננה, מלבד שלה עצמה. משהגיעה לביתה
הכול כבר היה מוכן לפרטי פרטים, מלבד מכתב וצוואה. היא התיישבה
וכתבה אותם. היא השאירה הוראות ברורות לגבי הלוויתה, לגבי
הטיפול בכלבה ושני החתולים, לגבי מה שיקרה אחרי. כשסיימה הניחה
את המכתבים על השולחן.
היא הוציאה את חומרי הניקיון והחלה לנקות את הדירה. במשך שלוש
שעות היא עברה על כל פינה שיכלה, היא החליפה את המצעים, ניקתה
את האבק וקרצפה את הרצפות.
לאחר שסיימה נכנסה להתקלח ובאותה נחישות היא קרצפה את עצמה.
היא הכינה את עצמה לקראת החופש הקרב ובא. משסיימה הוציאה את
השמלה שאהבה כל-כך, השמלה שנתפרה במיוחד בשבילה לאותה מסיבה.
היא לבשה אותה ופנתה אל המראה, היא איפרה את עצמה, ענדה את
העגילים וענדה את השרשרת. רק לאחר שסיימה את כל ההכנות היא
עלתה על המיטה שהייתה עם המצעים האדומים (היא חשבה שכך יהיה
פחות מלוכלך, דמה יתמזג עם הארגמן של המצעים).
שם היא כבר הכינה מראש את הסכין. היא לקחה אותו בידיה ועשתה
חתכים לאורך וורידיה. הכאב היה קשה, היא הרגישה אותו מפלח את
גופה - הכאב ודמותו שנלחמת להישאר בתוכה. אך היא ידעה שבעוד
מספר דקות היא תהיה משוחררת מהכול - מהכאב הפיזי וגם הנפשי
שהיה כל-כך קשה מנשוא.
היא ראתה את הדם הרב שזורם מידיה אל תוך המצעים האדומים -
מתמזג ונספג בהם. היא הרגישה איך הכאב לאט לאט יוצא מתוך גופה.
היא ראתה את השדים מחוללים מסביב מיטתה וקוראים לה לבוא,
להצטרף אליה. היא סוף סוף הייתה מאושרת. היא ראתה את דמותו
יוצאת מתוכה ומתרחקת. הוא אפילו לא הסתכל לאחור, לאחר כל הזמן
הזה שהיה בתוכה, הוא אפילו לא הסתכל לאחור. היא עצמה את עיניה
ועברה אל לאן שעברה.
הרשו לה להגיע אל הלוויה - היא רק רצתה לראות איך היא מתנהלת.
הם היו שם, כל העדים שנכחו בחייה. היא חיכתה שיטמנו את הגופה
באדמה, ועזבה.