ב-20:00 הגענו, אני, אמא ואבא לבית הספר ופנינו לכיתה שלי.
בדרך ראיתי הרבה ילדים מהכיתה עם בגדים יפים ושיער שעדיין רטוב
מהמקלחת. אני גם התקלחתי אבל לא באתי עם הבגדים הכי יפים בארון
שלי, בשביל מה ומי אם לא שמו לב אפילו לתספורת שלי, אם אף אחד
לא טרח להגיד לי שלום ולשאול איך היה החופש ביום הראשון...
הגענו לכיתה והמורה קראה לכולם להיכנס. כל הילדים התיישבו על
השולחנות וההורים על הכיסאות. המורה התחילה לדבר ואני ערכתי
מעין סריקה של ילד ילד בכיתה. הסתכלתי איך הוא התלבש, הסתרק
וחיפשתי מי לא בא. פתאום עיני נעצרו על איתי. רואים שהוא השקיע
בעצמו היום. הוא שם ג'ל על שערו הבלונדיני, והתלבש יפה וגזעי.
רק אז הבנתי למה ראיתי את רוב עיני הכיתה מופנות אל יד הדלת,
איפה שאיתי ישב. הסתכלתי שנית על הכיתה וראיתי שכל אלה
שמסתכלים לכיוון הדלת מחייכים. תיארתי לעצמי שהם חושבים בליבם
על ההמצאה של אחד הילדים ביום הראשון, על זה שאיתי "הומו".
האמת שאני לא הבנתי למה הם חושבים ככה. למה הם לא מקבלים ילד
שאוהב לשיר ולרקוד, ילד טיפה שונה.
לצידי ישבה אסנת, היא כל הזמן לחששה לי משהו לאוזן אך רק אחרי
שסיימתי לסרוק את הילדים הקשבתי לה: "ראית איזה הומו הוא?
אלוהים..." רציתי להגיב ולהגיד לה שתפסיק אבל שמתי לב שבדיוק
המורה התמקדה עלינו. שתקתי והקשבתי למורה.
באיזשהו שלב המורה ביקשה שנצא מפני שהיא רוצה לדבר עכשיו עם
ההורים ביחידות, כל הילדים יצאו והלכנו לרחבה של הכיתה. הבנים
שיחקו כדורסל והבנות ריכלו, כרגיל. מוקד הרכילות היה כמובן
איתי, שאלו אותי מה אני חושבת ואמרתי שאני לא יודעת, לא רציתי
שיגידו שאני אוהבת אותו למרות שקצת חיבבתי אותו. הסתכלתי עליו
וראיתי שהוא לבדו, עומד וצופה בילדים. התביישתי ללכת אליו
ונשארתי לרכל עם שאר הבנות.
שמתי לב שאיתי הבחין ברכילות עליו מפני שהילדים לא כל-כך ניסו
להסתיר את זה. הילדים בכיתה שלנו לא רחמנים במיוחד וכשהם
חושבים על מישהו משהו, הם לא מסתירים את זה מפניו, גם אם הוא
עלול להיפגע.
מיכל באה אלי והתחילה לדבר איתי. היא שאלה מה אני חושבת על
הרכילות על איתי. לה יכולתי להגיד את האמת. "בעיני הילדים
בכיתה שלנו סתומים ולא יודעים לקבל את השונה מהם, אז מה אם הוא
אוהב לשיר ולרקוד, אז מה אם הוא נראה רגיש... אז זה אומר
שיכולים לפגוע בו חופשי? זה אומר שהוא "הומו"?"
"טוב... תירגעי, נראה לי שלקחת את הסיפור קשה מדי... כאילו את
- זה הוא. הוא - זה את. מה קורה לך? סתם נראה לי או שאת 'טיפה'
מחבבת אותו? אה?" היא השיבה...
"מה פתאום? מאיפה הבאת את זה, תגידי?" עניתי. "הבאתי את זה
מהעובדה שאני מכירה אותך יותר מדי טוב כדי לא להבחין שקורה לך
משהו!"
"לא קורה לי כלום! נקודה." קבעתי והלכתי משם מהר ככל האפשר...