יותר מחודש עבר מאז נפרדנו, והאמת, לא חשבתי עליך יותר מדי.
כן, בשבוע הראשון חשבתי עלייך הרבה. אבל אלו לא היו מחשבות כמו
הפריימים הללו שיש בכל קומדיה רומנטית, כשהגיבור מריץ בראש שלו
את הרגעים המתוקים עם בת זוגתו ההוליוודית רגע לפני שהיא עולה
על המטוס לטסמניה. אלה היו מחשבות כואבות, כי ידעתי כמה שאת
סובלת ומתייסרת.
אבל דווקא היום אני מתגעגע. את יודעת למה? כי היום לראשונה מאז
נפרדנו יצאתי עם בחורה אחרת.
ואת יודעת מה? את הרבה יותר יפה ממנה.
אבל עזבי את זה, הבחורה הודתה בפני שהיא לא מכירה את "החברים
של נטאשה". ובכלל נראה שמוזיקה לא ממש חלק אינטגראלי ממנה. נו,
אז איך אני יכול להסביר לאחת כזו שנפרדתי מהחברה הקודמת שלי
בגלל ש "מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין בו פרחים וכינורות
דביקים שמנגנים"?!
מסתבר שהאמרה השחוקה הזו שאנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש
לנו עד שאנחנו לא מאבדים אותו די נכונה. נכון, היו הרבה דברים
בהם לא התאמנו, אבל נראה לי שהולך להיות קשה למצוא מישהי
שתתאים גם במעט הזה.
מעניין מה את עושה עכשיו. מחרתיים את צפויה לעלות על המטוס
לאמריקה. את מתרגשת? חושבת ומתכננת מה את עומדת לעשות שם, איפה
לבקר ומה לראות?
ואולי לא? אולי את חושבת עלי? מריצה בראש את השבועות האחרונים,
מנסה לגלות בהם את הסדקים הראשונים ותוהה אם היה אפשר למנוע.
אבל תני לי לגלות לך סוד קטן - אי אפשר היה. לא משנה מה היינו
עושים או איך היינו מרגישים, אנחנו לא נועדנו להיות יחדיו. כן,
ממי, יש דברים שלא סיפרתי לך, דברים שאת לא יודעת וכנראה גם לא
תדעי לעולם, אבל הפרידה הזו היא לא רק נס למותה של אהבה,
הפרידה הזו היא להבה שדעכה לה לאיטה עד שבאה יד נחושה וכיבתה
אותה בבת אחת.
מעניין. אני תוהה אם בעוד עשר שנים אני אביט אחורה ואצטער על
שנפרדתי מהבחורה הראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה. יכול להיות
שכן. הרי למרות שיש הרבה דגים בים, אין הרבה דגים כמוך.
אז לפני שאני נפרד ממך סופית, אני יכול רק לקוות, שיהיו לך
חיים נפלאים, מרגשים ומספקים. נראה, אולי תחזרי מאמריקה
כשבזרועך שלוב חבר חדש.
ואני, אני אהיה בסדר, אל תדאגי. נראה לי. תשאלי אותי בעוד עשר
שנים.