אני קם.
יורד עם הכלב ופוגש באיש יושב על ספה ברחוב, ישן לו בשיא החום
של חודש אוגוסט, למרות שהחודש רק התחיל.
לא ממש פגשתי אותו אבל חלפתי על פניו החיוורות. הוא היה חמוד.
הסתכלתי על אסף וצחקתי על החמוד ברוב חוצפתי.
חזרתי הביתה, קראתי מייל והבנתי שלא כולם נולדו עם המוח
האינטלגטי שלי, ולא כולם עברו מה שאני עברתי. קשה להיות סבלני
אבל אני עובד על זה עכשיו למען עולם טוב יותר.
אני רוצה לתפוס איתה שיחה ולהראות לה כמה יפה היא, להעביר לה
את ההרגשה שאני מרגיש על ידי לחיצת היד החמה שלי, לפתוח מולה
אלבום של אופציות להסתכל על החיים היקרים האלו ולחייך כמו איזו
דמות של תינוקת מפגרת מאיזה סרט שמבסוטה כשהיא רואה מכונית
צעצוע בלי גלגל קדמי נוסעת במעגלים...
חיוך הוא המעשה הקטן ביותר שבנאדם יכול לעשות לעצמו בשביל
להיות יפה יותר.
למה לא לחייך כל היום? למה לא לקום בבוקר ולהגיד לעצמך, כמה
טוב שקמתי וזכיתי לראות שוב את הזריחה שמראה על התחדשות, בכל
יום אדם מתחדש מחדש ולומד עוד כמה שורות על חייו וחייו של זה
שניצב מולו, זה מדהים.
למה לא לשמוע שיר מרגיע ולחייך לעצמך את אותו חיוך של התינוקת
להסתכל במראה ולהקרע מצחוק על כמה שאתה דביל. העולם ישים לב
לטוב שאתה מקרין ויחייך אליך בחזרה, זה מעין מכתב שרשרת שעובר
מאדם לאדם... מדהים.
היי, את/ה, חייך למחשב וחפש את ההשתקפות של החיוך שלך על המסך,
מקסימום כבה אותו לרגע ואז תמצא את היופי שבך, לפעמים צריך
ללחוץ על איזה כפתור בכדי לראות את היופי שבדברים, לעשות איזה
שינוי קל כדי למצוא את החיוך שישמח את העולם, ובעיקר את עצמך.

חייך, הכל לטובה.
זיין וגמור בחוץ, לך תדע מה ההשלכות של שנייה אחת חפוזה.

מוקדש למיכל שתחייך לעד