לבנים חומות, לבנים גדולות
חומה מסביב ללב.
אימה נוראית,פחד משתק
ואין אויר, רוצה לצאת.

התמונות רצות בראש
הפחד שזהו היום האחרון.
רוצה לבכות אבל אסור,
רוצה לצרוח אבל אין סיכוי.

כמו סכין בלב הכאב מבליח,
כל פעם מחדש את הפצע פותח.

אין לי אויר, הבדידות היא מחנק.
הדמעות שוב עולות ואני כל כך לבד.
רוצה לשכוח, לא להעמיד יותר פנים
אך את מה שקורה אצלי בפנים,
אף אחד לעולם לא יבין.

רוצה לתת אבל אין מאיפה,
רוצה לחיות אבל מפחדת,
החומה אצלי מסביב ללב מבוצרת.

אין טעם, אין על מי לסמוך.
מסביבי אנשים, אבל חיה לבד.
מנסה בתקוות שווא להאחז,
על מנת לעבור עוד יום ולשרוד
על מנת להצליח לחייך.