הוא, קולט אותן מרחוק, את עיניה הכחולות כמו השמיים, העמוקות
כמו הים, את עיניה הגדולות כמו האהבה העצומה שהוא חש כלפיה.
היא, קולטת את החיוך, חיוך מלאכי ותמים, חיוך אוהב ומרגיע, היא
קולטת את חיוכו, אותו חיוך ששבה את לבה, החיוך שמרומם לה את
מצב הרוח כל יום מחדש.
הוא, מתקרב בחיוך, אותו חיוך תמים שהיא כל כך אוהבת, מתקרב צעד
אחר צעד באטיות...
היא, נשארת עומדת, קפואה במקום, מתרגשת מהתקרבותו, בעוד
שהפרפרים לא מפסיקים לנוע בקרבה.
הוא, ממשיך להתקרב, בעל מבט חולמני, חולם שסוף סוף יהיו ביחד
לתמיד.
היא, עדיין ממתינה, מצפה לו שיגיע, וגם חולמת, וחלומה מתאחד עם
חלומו.
הוא, כבר כמעט מגיע, מחכה לרגע שיהיה בקרבתה...
היא, ממשיכה לחכות, הדופק עולה ועולה ככל שהשניות עוברות...
הוא, מתכנן את מילותיו, מה יגיד ואיך היא תגיב, בעודו מתקרב,
הוא מתכנן מה יקרה, דבר אחר דבר...
היא, מוציאה מראה ומתיפייפת לכבודו, ובעודה מחכה, גם היא
מתכננת מה יהיה, מה יגיד ומה תענה...
הוא, כמעט שם, מגיע אליה עם חיוכו החמים,
היא, ממתינה לו, מנסה לחשוב מה יקרה, הדופק עולה.
הוא כבר שם, איתה, לצידה.
היא, מביטה בו, בוחנת את כולו, לא מאמינה שהוא שם,
והוא נוגע בה, ולפתע כל גופה התחמם,
היא שותקת, כל מה שתכננה נשכח בעודה איתו,
והוא, משאיר את תכנוניו בצד, מתמקד בשפתיה,
היא, מביטה בעיניו ונוגעת בעורו הרך והחמים...
הוא, מקרב אותה אליו, את שפתיה לשפתיו וזה קורה.
היא, שותקת
הוא, שותק
הם יודעים, יודעים שזה אמיתי ולא ייגמר.