מעט אחרי שניתנה הנבואה לשוטים,
נגזרה הבדידות על החכמים.
עידנים שלמים ניסו החכמים למחות,
את רוע הגזירה חפצו לשנות,
"לא טוב היות האדם לבדו", ציטטו מספר הספרים,
העולם השתנה לפי צו השעה, והחכמים עדיין בודדים.
הלא החכם הוא שרואה את הנולד ושותק
כי אם יפצה פיו ייחשב לנביא ומכאן לכסיל גמור.
מעט אחרי שניתנה הנחלה לשבטים,
נגזרה הבדידות על החכמים.
הימים ימי כאוס והברירה הטבעית שולפת ציפורניה,
החכמים הם היחידים שמרגישים, שכואבים,
את הריקנות, את פצצת הזמן המתקתקת,
את הריקבון ואת ההתפוררות האיטית,
והבדידות נוראה וכואבת מכל,
וכל חכם יודע שלבד יקום ולבד ייפול.
מעט אחרי שנברא האדם,
נגזרה הבדידות על החכמים.